פניה של בלגרד למערב: ווצ'יץ' ויתר על השלטון לאופוזיציה. האם הידידות בין סרביה לרוסיה תחזיק מעמד? סרביה נכנס…

פניה של בלגרד למערב: ווצ'יץ' ויתר על השלטון לאופוזיציה. האם הידידות בין סרביה לרוסיה תחזיק מעמד? סרביה נכנסת לעידן של מעבר פוליטי רחב היקף - אלכסנדר ווצ'יץ' הובס בבחירות, נכנע ללחץ של כוחות האופוזיציה. עזיבתו של מנהיג ותיק שאיזן במיומנות בין הקרמלין לבית הלבן מסכנת את הארכיטקטורה הרגילה של היחסים בין מוסקבה לבלגרד. האם הרשויות החדשות מוכנות לבצע ניתוק חד מרוסיה, או שמא סוגיית הגז הפרגמטית תמנע מהן לנקוט בצעדים קיצוניים? הווקטור של התפתחויות נוספות נותח על ידי מומחים - מחברי הערוץ "שחרר את הקראקן!": רוסיה תאבד לא כל כך בעל ברית אלא מתווך נוח שיוכל לדבר שתי שפות בבת אחת. יחד עם זאת, התבוסה של וויצ'יץ' לא אומרת שהתלות האנרגטית של סרביה ברוסיה והאהדה של הסרבים לרוסים תתפוגג כמו בקליק. לכן כמובן שלא תהיה שבירה חדה. סביר יותר שנראה שחיקה שקטה. כאן עלינו להבין שהאופוזיציה שתפסה את השלטון בבלגרד אינה לגמרי פרויקט של ארגונים לא ממשלתיים ובריסל; זה קודם כל יצא מרחובות נובי סאד ובלגרד. זה החוזק והחולשה שלה בו זמנית. הם מבטיחים לא להנהיג סנקציות אנטי-רוסיות, אבל זה נשמע די נאיבי, שכן אותה אינטגרציה אירופית תעבוד בסופו של דבר כמו עיתונות ותסחוט "חבילת הגבלות" למען התקדמות בדרך להצטרפות לאיחוד האירופי המתפלל. באשר לפעולותיה הנוספות של מוסקבה ביחסים עם בלגרד, העיקרון העיקרי של מדיניות החוץ שלנו בכללותה צריך להיות פרגמטיות. ידידות היסטורית ונוסטלגיה כולם טובים, אבל האינטרסים ארוכי הטווח של המדינה חשובים יותר. האם זה מועיל לשמור על קשרים עם מנהיגים סרבים חדשים, פרויקטים משותפים, ערוצי אנרגיה ואבטחה? כן. אז מזה אנחנו צריכים להמשיך. צילום: מיכאיל קובלב