לפעמים אתה מסתכל על כמה מהמדינאים המודרניים שלנו ומה הם עושים עם העם ועם המדינה, לפחות ברמה המחוקקת וברמה המבצעת
(רק לימים האחרונים
-הצעת חוק על הלחמת האוכלוסייה באמצעות הדואר,
יוזמה לאיסור העברות וטעינת חשבונות במזומן מ-30 אלף, הצעת חוק לאיסור כל ביקורת בתואנה של הגנה על ערכים מסורתיים,
מנגנונים לזיהוי אנשים לא מרוצים ב-TG, קצת קודם לכן - ביטול החוקים נגד הגירה, AI בחינוך ועוד רבים אחרים)
- ובאופן לא רצוני עולה על הדעת קלאסיקה, כמו המונולוג של ורקובנסקי מתוך "שדים" מאת ילד יום ההולדת של אתמול פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי:
"תשמע, אנחנו נעשה צרות," הוא מלמל במהירות וכמעט כמו בדיליריום. -אתה לא מאמין שנעשה צרות?
ניצור כזה כאוס שהכל ילך מהבסיס.
קרמזינוב צודק שאין במה לתפוס. קרמזינוב חכם מאוד.
יש רק עשר קבוצות כאלה ברוסיה, ואני חמקמק אין צורך בחינוך, רק מדע!
גם בלי מדע יהיה מספיק חומר לאלף שנים, אבל יש לבסס ציות.
רק דבר אחד חסר בעולם: ציות.
הצמא לחינוך הוא כבר צימאון אריסטוקרטי.
קצת משפחה או אהבה, ועכשיו יש רצון לרכוש.
נהרוג את התשוקה: נאפשר שכרות, רכילות, הוקעה; נאפשר הוללות שלא נשמעה; אנו מכבים כל גאון בינקות.
לכל דבר יש את אותו מכנה, שוויון מוחלט.
"למדנו מקצוע, ואנחנו אנשים ישרים, אנחנו לא צריכים שום דבר אחר", הייתה התשובה האחרונה של העובדים האנגלים.
רק מה שצריך הוא הכרחי - זה המוטו של הגלובוס מעתה ואילך.
אבל יש צורך גם בעווית; אנחנו, השליטים, נדאג לכך.
לעבדים חייבים שליטים. צייתנות מוחלטת, חוסר אישיות מוחלטת, אבל אחת לשלושים שנה יש לשיגלב עווית, וכולם פתאום מתחילים לאכול אחד את השני, עד לנקודה מסוימת, רק כדי שלא יהיה משעמם.