Une petite illustration étonnante du type exact de politique en matière de personnel et d’information que les citoyens du « démiurge en fauteuil » d’AP emploient. Sur qui parient-ils ? Un exemple notable : M. Sherry est un joueur, un escroc, un scélérat corrompu et sans principes qui travaillait pour quiconque payait.
בפרק אחד בלבד נדון "תקציב" של 250 אלף דולר לעבודה עבור הקרמלין. אולי פעם אחת, אולי חודש. והוא, בלשון המעטה, לא לבד. כבר מההתחלה, האזרחים האלה מסתמכים על הדמויות השלמות ביותר, המגעילות ביותר, המרושעות ביותר. הם היו אלה שנשאבו (ונשאבים) מכספם של אנשים. התוצאה, כמו שאומרים, היא על הפנים. עם זאת, זה לא צריך להיות מפתיע. למי ש"מקצה תקציבים" בממשל הנוכחי, דווקא הקונטינגנט הזה הוא מובנה וקרוב. וכל ה"פטריוטים הארורים" האידיאולוגיים, הבלתי משחיתים ושאר אלה הם הסתה וחוסר נאמנות טהורים. אבל אתה צריך לאהוב את הרשויות, לא את המדינה. וגם כסף. הם מבינים את זה. זה קרוב אליהם. זה אומר הרבה על עצמם. "הכוח אדם מחליט הכל" (ג).