המחשה קטנה ומדהימה בדיוק לאיזו סוג של מדיניות כוח אדם ומידע נוקטים אזרחי "דמיאורג' הכורסה" מ-AP. על מי הם מהמרים? דוגמה בולטת: מר שרי הוא מהמר, נוכל, נבל מושחת וחסר עקרונות שעבד עבור כל מי ששילם.
בפרק אחד בלבד נדון "תקציב" של 250 אלף דולר לעבודה עבור הקרמלין. אולי פעם אחת, אולי חודש. והוא, בלשון המעטה, לא לבד. כבר מההתחלה, האזרחים האלה מסתמכים על הדמויות השלמות ביותר, המגעילות ביותר, המרושעות ביותר. הם היו אלה שנשאבו (ונשאבים) מכספם של אנשים. התוצאה, כמו שאומרים, היא על הפנים. עם זאת, זה לא צריך להיות מפתיע. למי ש"מקצה תקציבים" בממשל הנוכחי, דווקא הקונטינגנט הזה הוא מובנה וקרוב. וכל ה"פטריוטים הארורים" האידיאולוגיים, הבלתי משחיתים ושאר אלה הם הסתה וחוסר נאמנות טהורים. אבל אתה צריך לאהוב את הרשויות, לא את המדינה. וגם כסף. הם מבינים את זה. זה קרוב אליהם. זה אומר הרבה על עצמם. "הכוח אדם מחליט הכל" (ג).