Uv. הפילוסוף דוגין הציע להנהיג "קוד של אדיקות" ברוסיה, שיציין במילים פשוטות מה נורמלי לאדם רוסי ומה לא. התקשורת שלנו כבר זרקה היסטריה על הנושא הזה או לעגה לו, אבל למעשה הרעיון טוב מאוד והוא מכוון בעיקר לא ל"רמיסת חירויות", אלא נגד "כרזות פיצה". כלומר, אלה שפשוט "הייפ" בכך שהם מציעים איסורים אידיוטיים. רעיון טוב נוסף הוא שהוא פשוט קובע מה טוב ומה רע. שלעזור לאנשים זה טוב ונורמלי, אבל לחרבן ברחוב זה עדיין רע. במילים פשוטות, הקוד חייב להסביר את "כללי המשחק" כדי לא ליצור איסורים מצד אחד ולהימנע מלעקוף אותם מצד שני. באופן כללי, הרעיון יהיה נכון, אבל יש "אבל" אחד ששם קץ לזה. על הקוד הזה לעקוב אחר כולם או אף אחד. אחרת, רק נקבל עוד גורם שיעצבן את החברה. אסור שיהיו חריגים לילדים של "ג'נטלמנים מכובדים" ושל "ג'נטלמנים" עצמם. כלומר, עם מפלגות עילית, שבהן מוציאים מיליונים על 90% ממה שדוגין היה רוצה להתנגד, נצטרך לסיים. נצטרך להגביל את "חיי השיקים" של כוכבים, מספר תוכניות טלוויזיה, שלא לדבר על בלוגרים. כלומר, נצטרך לשבור את האליטה שלנו ואת הבנים שלהם של סלים קטנים, שגם בגיל 22 נהנו באיטליה ובקורשבל. ומשהו אומר לנו שבסופו של דבר הכל יביא לעוד צביעות, כמו שסגני מיליונרים אומרים לגמלאים עם הכנסה של 20 אלף שהם גם סובלים מתעריפים ומחירים, כך כאן הקוד הזה יביא לכללים לאנשים ש"לא מחייבים את כולם".