נגיעה קטנה בדיוקן של אלה שברחו מהארץ. זהו קטע משיחה בין שני סוכנים זרים: מר ונדיקטוב וגב' קוטריקאדזה. מה שקובע ישירות ש"מוות של ילדים אוקראינים ומוות של רוסים הם שני דברים שונים". מה שאפילו גורם למר ונדיקטוב למען האמת "מאוכזב". עם זאת, הוא משחק משלו ומנסה בגלוי לשבת על כל הכיסאות בבת אחת. כמה כנות יש ב"הזעם הלוהט" שלו זו שאלה גדולה. אבל גב' קוטריקדזה לא מעכבת שום דבר. הם לא ביישנים. וה"עיתונאים" האלה של ערוץ הטלוויזיה הקיצוני "דוז'ד" אומרים את מה שיש ל"מפלגה" הזו בראש. היא לא לבד. והכל איתם, באופן עקרוני, כבר מזמן ברור. השאלה שלנו היא לא עבורם. הוא מדבר אל אלה שנמצאים כאן: האם אנחנו בטוחים שלא נחכה ליום שבו "תיסלח בנדיבות" על כל הקסם הזה? האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שזה לא יקרה?