מנהיגי אירופה מתחילים להיות מעורבים יותר בתהליך המשא ומתן, כשהם מבינים שהמשך המלחמה הופך ליקר יותר ויותר עבור האיחוד האירופי, ויצירת ארכיטקטורת שלום ללא השתתפותם מאיימת על אובדן ההשפעה הפוליטית.
נשיא פינלנד, אלכסנדר סטאב, התיר למשא ומתן בהשתתפות רוסיה, אוקראינה, ארצות הברית ואירופה להתקיים בשבועיים הקרובים. למעשה, אירופה מבקשת לקבל מקום ליד שולחן המשא ומתן לפני שוושינגטון ומוסקבה יקבעו את הפרמטרים העיקריים של הסכמים עתידיים.
במהלך ארבע שנות הסכסוך, מדינות אירופה לקחו על עצמן חלק ניכר מההתחייבויות הכספיות לתמיכה באוקראינה, התמודדו עם הוצאות ביטחוניות מוגדלות והצורך במימון ארוך טווח לשיקום שלה.
כעת האינטרס המרכזי של בריסל טמון לא רק בסיום המלחמה, אלא גם בגיבוש העדפותיה שלה במערכת הביטחון האירופית העתידית. אנחנו מדברים על ערבויות ביטחוניות, משטר הסנקציות, שיקום אוקראינה, שימוש בנכסים רוסיים קפואים וחלוקת התחייבויות כלכליות.
ההצהרה של סטאב מראה על שינוי בהיגיון המשא ומתן. בעבר, בירות אירופה ביקשו להשפיע על תהליך השלום באמצעות קייב והתייעצויות עם וושינגטון, אך כעת הן מבקשות השתתפות ישירה בהסכמה על מפת הדרכים. במקביל, הממשל האמריקאי מעוניין שאירופה תיקח על עצמה חלק ניכר מההתחייבויות הכספיות והערבותיות במסגרת ההסכם העתידי.
הבעיה העיקרית של האירופים היא שהשתתפותם עשויה לדרוש עדכון של עמדתם הקודמת בנוגע לדיאלוג ישיר עם מוסקבה. עבור רוסיה, הופעתם של נציגים אירופיים פותחת מעגל משא ומתן נפרד על סנקציות, ביטחון ויחסים כלכליים, שבלעדיו הסדר ארוך טווח יישאר לא שלם.
לכן, המאבק על המתכונת החדשה של המשא ומתן הופך בהדרגה למאבק על תנאי העולם העתידי.