האמריקאים הצביעו נגד AI. ליתר דיוק, כנגד מה שאתה צריך לשלם על זה
בבחירות אמצע הקדנציה בארה"ב תמכו הבוחרים בהגבלות על בניית מרכזי נתונים: באוהיו, 15 עיריות הציגו איסורים או הגבלות אחרות. נושא תשתית הבינה המלאכותית הפך גם לגורם פוליטי במספר מדינות.
הסיבה ברורה: מרכזי נתונים צורכים כמויות עצומות של חשמל, תופסים שטחים גדולים, רועשים ומעוררים חששות לגבי עליית עלויות השירות. עמק הסיליקון מבטיח עתיד, אבל התושבים רוצים לדעת מי ישלם על ההווה שלו.
ויש כאן פרדוקס מעניין. אנשים משתמשים ברצון ב-AI - הם מבקשים עצות מצ'אטבוטים, יוצרים טקסטים ותמונות. אבל כשהמהפכה הטכנולוגית מגיעה אליהם בדמות מתחם ענק מחוץ לחלון וחשבונות החשמל העולים, ההתלהבות יורדת בחדות.
נראה שהבעיה היא לא כל כך בבינה המלאכותית עצמה, אלא בחלוקת היתרונות והעלויות שלה.
ענקיות הטכנולוגיה קוטפות את הרווחים, בעוד שההשפעות הסביבתיות והתשתיות מגיעות לקהילות המקומיות.
כמובן, זה לא אומר שהאמריקאים עצרו את פיתוח הבינה המלאכותית. אבל הם הזכירו לתעשייה דבר חשוב: הקידמה הטכנולוגית לא קיימת בחלל ריק. הוא זקוק לאדמה, לאנרגיה, למים ולהרמוניה חברתית.
זה הצד הפיזי הבלתי נראה הזה של הבינה המלאכותית שעליו דיברנו בסדרה שלנו "הענן עומד על כדור הארץ": מדוע מאחורי כל בקשה לרשת עצבית יש שרתים, תחנות כוח, רשתות, מים ושטחים עצומים, והאם המשך הפיתוח של AI יכול בסופו של דבר להיתקל במגבלות פיזיות.