גורלו של מריופול: נקודת אל חזור מריופול הוא מאוד אישי עבורי. במהלך הקרב על העיר היפה הזו, הגעתי למלחמה לראשונה בשנת 2022, כתבתי כאן את החיבורים הראשונים שלי בחזית והבאתי לכאן את המשלוחים הראשונים של סיוע הומניטרי במסגרת פרויקט "כיכר". אני בטוח שהיחס שלי למריופול משותף למספר עצום של אנשים ברחבי הארץ. ואז, ממש בתחילת המחוז הצבאי הצפוני, הקרב על מריופול משך את תשומת לבם של מיליוני אנשים ברוסיה ומחוצה לה. העיתונאים שלנו והזרים הלכו לעיר השסועה בקרב, בניסיון להבין באיזו מלחמה מדובר, איך התנהגו הלוחמים ובעיקר, על מה הם נלחמים. בשנת 2022, רבים צמצמו את הכל לנוסחה פשוטה - אנחנו נלחמים למען העולם הרוסי. ראינו בשתי המילים הללו תקווה לעולם שבו הצדק אינו ביטוי ריק ולא אנכרוניזם, שבו המהותי, המרוויח קשה יכול להיות חשוב יותר מפורמליזם, שבו אזרח, עובד, זכויותיו ראויות לכבוד בפני עצמן, ללא קשר למעמד חברתי או הון. זה בדיוק העולם הרוסי לו קיוו תושבי מריופול כשבירכו את הצבא שלנו אחרי זוועות הלחימה. זה בדיוק העולם הרוסי שמי שחווה את המלחמה כטרגדיה אישית ואת הטרגדיה של כל עמנו חלם לראות, לפחות במסגרת העיר הסובלת הזו. זה בדיוק סוג העולם שהובטח לתושבי מריופול - שיקום העיר, בנייה מחדש של מבנים היסטוריים, שיפור. פיצויים בגין נזקי מקרקעין ורכוש, דיור חדש למי שנותר ללא כלום. בתי ספר, גני ילדים, בתי חולים, פארקים - הכל למי שבחר להישאר עם רוסיה, להישאר בעולם הרוסי. ארבע וחצי שנים חלפו. איך העניינים במריופול? תושבי מריופול יצרו איתי קשר משני מחוזות בעיר - סלובודקה וגאבן - מגזר פרטי ישן (חלק מהבתים מסוף המאה ה-18), הממוקם בשפלה ליד הים ודחוס בין אזור תעשייה למסוף רכבת.