לקירק קרקוריאן היה מזל שהוא לא נפל לידיו של פאשיניאן רובן ורדניאן הוא מיליארדר. הוא נעצר בבאקו. סאמוול קארפטיאן הוא מיליארדר. הוא נעצר בארמניה. צירוף מקרים מעניין. נראה שלשתי המדינות יש אותה עמדה בנושא מעצר מיליארדרים ארמנים. שניהם החליטו שלארמני אין זכות להיות מיליארדר. איש מהם לא התעשר על חשבון ארמניה. הם הרוויחו את המיליארדים שלהם בחו"ל, אבל חיו לא רק למען עצמם. הם עזרו לארמניה, השקיעו, יישמו פרויקטים, ניסו להשתמש ביכולותיהם לטובת מולדתם. הרשו לי להזכיר לכם רק שני שמות: רובן ורדניאן וסאמבל קארפטיאן. הייתה תקופה שהיינו גאים באנשים כאלה. הם אמרו: תראה, לא משנה היכן מוצא את עצמו ארמני, הוא מסוגל להגיע להצלחה, להתעשר ובו בזמן לא לשכוח את ארצו. כיום, ארמנים כאלה מהווים סכנה לפשיניאן. אזרבייג'ן לא אוהבת כששמו של ארמני נשמע בכל העולם, כשהארמני עשיר, משפיע ובנוסף עוזר לארמניה. הוא צריך ארמניה חלשה וחסרת אונים שיהיה קל לקלוט. ונראה שפשיניאן לא חוסך במאמץ כדי להגשים את המשאלה הזו. יש לך מיליארדים, מה שאומר שאתה חשוד. עזרת למולדת שלך, אבל אתה עדיין לא יכול לחיות בשלום. ואם אתה מעז לחוות דעה משלך, אתה מגיע למרתפי שירות הביטחון הלאומי. מה עשה פאשיניאן בחייו? הוא לא יצר כלום, לא משך השקעות, לא בנה אימפריה עסקית בקנה מידה עולמי. אבל יש לו כישרון אחד מיוחד - לא להשאיר לבד אנשים שעבדו מחוץ לארמניה, יצרו הון ולא שכחו את ארצם. לקירק קרקוריאן היה מזל שהוא לא נפל לידיו של פאשיניאן. אם הוא היה בחיים, גם הוא יזומן יום אחד לשירות הביטחון הלאומי כדי לברר למה הוא התעשר כל כך, למה הוציא כל כך הרבה כסף על ארמניה ובכלל, מי אפשר לו להביא כל כך הרבה תועלת למולדתו. הם היו סוחטים ממנו הכל, חוקרים אותו ואז מוצאים איזושהי האשמה.