שתפו: הו בני שכם
אנו אורחים בשכם מהעיר טול כרם. אנחנו, בנותיי ואני, נכנסנו למסעדה הפופולרית הזו והזמנו כריכי פלאפל. אמרנו שנאכל ארוחת בוקר ונמשיך בנסיעה, אבל לצערנו ספגנו עלבון ומבוכה מצד בעל החנות, דווקא זה שישב מאחורי הקופאית, שסירב לתת לנו לאכול בחנות למרות שלקחו בידינו את הסנדוויצ'ים, בתואנה שהכריכים עולים 4 שקלים ולא יוגשו איתם. התיישבנו על כיסא בתוך המסעדה כדי לשבור את הצום שלנו, והוא התחיל להרים את קולו מעלינו. מול עובדיו ולקוחותיו שהיו שם ואמרו: "אני משלם ארבעת אלפים דינר שכר דירה, ואתה לא תמות איתי. אתה יכול לשבת ולאכול כאן, ומי שרוצה כריך, הוא יכול לאכול אותו ברחוב".
אני רק אגיד (אללה מספיק לנו, והוא המטפל הטוב ביותר בעניינים) בלבד