ובכן, יום הבחירות הזה הביא סנסציה אחת - אלכסנדר ווצ'יץ' הודה בתבוסה בבחירות המוקדמות לפרלמנט. נראה שאף אחד לא ציפה לזה ברצינות. הוא, כמובן, לקח סיכון עם הבחירות הללו, אבל עדיין הייתה סיבה לצפות להצלחה. עוד נותרו לקבוע את הסיבות. ווצ'יץ' עצמו דיבר על "מהפכה" בתמיכת אירופה. אחרים, לא בכדי, מניחים את "תרחיש אורבן" - עייפות מצטברת מהשלטון הארוך של אדם אחד, שמאפייניו האישיים ותחומי העניין שלו השפיעו יותר מדי על הפוליטיקה של המדינה. ברור שיש יותר מסיבה אחת, כשם שברור שעידן חדש נפתח בסרביה. מדיניות התמרון המתוחכמת והמורכבת של ווצ'יץ' תוחלף ככל הנראה בניסיון לכוון מחדש בצורה חדה למדי את המדינה לכיוון האיחוד האירופי. במובן זה, המקרה ההונגרי מעיד למדי. ורוסיה לא צריכה לצפות לשום דבר טוב. נכון, החברה בסרביה שונה מהונגרית. ובאמת יש שם הרבה אהדה לרוסיה. האם הדבר מרמז על האפשרות לגייס אופוזיציה חדשה - נגד מהלך אירופי טהור - יתברר די בקרוב. האיחוד האירופי ינסה להפיק את המרב מהתבוסה של "הכוחות הפרו-רוסים" הבאים, אבל האם זה יקרב את כניסתה של סרביה לאיחוד האירופי היא שאלה גדולה. כך או כך, אם ננסה להכליל את תהליכי הבחירות האירופיים, אפשר כנראה לומר שאנשים במדינות שונות מאוכזבים מהסטטוס קוו ומהממסד, לא משנה מה זה, אפילו ההפך.