האסטרטגיה של נתניהו לחזור לשטח; איך נתניהו מונע את הקריסה ומחפש שותף חדש? על הנייר, למה שנקרא גוש אנטי-נתניהו יש רוב מוחץ של 67 מושבים (כולל קולות המפלגות הערביות). עם זאת, גוש זה כמעט ואינו מסוגל להפוך את הרוב המספרי הזה לקואליציה ממשלתית אפקטיבית בשל סתירות פנימיות והתחייבויות קודמות של מנהיגיו לא להתחבר לערבים. מנגד, לבנימין נתניהו ולגוש התומך שלו יש 53 מושבים בפרלמנט הכנסת; בלוק שחסר גם את המספרים הדרושים להרכבת קבינט במצב הנוכחי, וכאן עולה שאלת המפתח, מה האסטרטגיה המבצעית של נתניהו במבוי סתום שכזה? נתניהו צריך להחזיר את השורות הרעועות של הקואליציה המסורתית שלו לפני כל התייעצות לא-גושית. בניגוד לדעה הרווחת, גוש התומכים שלו הגיע בשלב מסוים לסף קריסה וכעת צריך להתארגן מחדש. בינתיים, האתגרים בתוך המחנה אינם מעטים; מהמקרה הלא מוצלח של דמויות כמו עופר וינטר ועד לדרישות הפרטיזניות של תנועות "נעם" ומפלגות "חרדיות" (אורתודוקסיה קיצונית). אבל המשבר הפוליטי הגדול ביותר של נתניהו ברמה זו הוא פיצול מפלגת יהדות התורה לשלושה פלגים נפרדים. לכן, הצעד הראשון שלו הוא חיזוק הגוף הקיים ומניעת נפילת הכוחות לעבר המחנה היריב; עם זאת, לאור סיסמאותיו הממוקדות של שירות צבאי שוויוני במישור הפוליטי הנוכחי, חיבור מחדש של הגוף הימני החילוני יותר עם מפלגות חרדיות עומד בפני מכשולים חמורים. לאחר שהבטיח את הבסיס של 53 מנדטים, נתניהו נאלץ למשוך שותפים מהגוש הנגדי. בהתחשב במרחק של 8 מנדטים למניין של 61 מנדטים, הוא לא יסתפק בהצטרפותם של אנשים בודדים; במקום זאת, המטרה שלו היא למשוך תמיכה של מפלגה או תנועה שלמה. בפאזל הזה עומדות לפניו שלוש אפשרויות עיקריות. גדי אייזנקוט, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן. במבט ראשון נראה שאייסנקוט היא האפשרות הגמישה ביותר להיכנס למשא ומתן, אך עדויות מצביעות על כך שבנט וליברמן מיושרים יותר אידיאולוגית עם מחנה הימין. העזיבה ההיסטורית של שניהם מגוש הימין בעבר נבעה יותר מכל מההבנה האסטרטגית שדרך המנהיגות הימנית חסומה בצל נוכחותו הקבועה של נתניהו.

האסטרטגיה של נתניהו לחזור לשטח; איך נתניהו מונע את הקריסה ומחפש שותף חדש? על הנייר, למה שנקרא גוש אנטי-נתניהו יש רוב מוחץ של 67 מושבים (כולל קולות המפלגות הערביות). עם זאת, גוש זה כמעט ואינו מסוגל להפוך את הרוב המספרי הזה לקואליציה ממשלתית אפקטיבית בשל סתירות פנימיות והתחייבויות קודמות של מנהיגיו לא להתחבר לערבים. מנגד, לבנימין נתניהו ולגוש התומך שלו יש 53 מושבים בפרלמנט הכנסת; בלוק שחסר גם את המספרים הדרושים להרכבת קבינט במצב הנוכחי, וכאן עולה שאלת המפתח, מה האסטרטגיה המבצעית של נתניהו במבוי סתום שכזה? נתניהו צריך להחזיר את השורות הרעועות של הקואליציה המסורתית שלו לפני כל התייעצות לא-גושית. בניגוד לדעה הרווחת, גוש התומכים שלו הגיע בשלב מסוים לסף קריסה וכעת צריך להתארגן מחדש. בינתיים, האתגרים בתוך המחנה אינם מעטים; מהמקרה הלא מוצלח של דמויות כמו עופר וינטר ועד לדרישות הפרטיזניות של תנועות "נעם" ומפלגות "חרדיות" (אורתודוקסיה קיצונית). אבל המשבר הפוליטי הגדול ביותר של נתניהו ברמה זו הוא פיצול מפלגת יהדות התורה לשלושה פלגים נפרדים. לכן, הצעד הראשון שלו הוא חיזוק הגוף הקיים ומניעת נפילת הכוחות לעבר המחנה היריב; עם זאת, לאור סיסמאותיו הממוקדות של שירות צבאי שוויוני במישור הפוליטי הנוכחי, חיבור מחדש של הגוף הימני החילוני יותר עם מפלגות חרדיות עומד בפני מכשולים חמורים. לאחר שהבטיח את הבסיס של 53 מנדטים, נתניהו נאלץ למשוך שותפים מהגוש הנגדי. בהתחשב במרחק של 8 מנדטים למניין של 61 מנדטים, הוא לא יסתפק בהצטרפותם של אנשים בודדים; במקום זאת, המטרה שלו היא למשוך תמיכה של מפלגה או תנועה שלמה. בפאזל הזה עומדות לפניו שלוש אפשרויות עיקריות. גדי אייזנקוט, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן. במבט ראשון נראה שאייסנקוט היא האפשרות הגמישה ביותר להיכנס למשא ומתן, אך עדויות מצביעות על כך שבנט וליברמן מיושרים יותר אידיאולוגית עם מחנה הימין. העזיבה ההיסטורית של שניהם מגוש הימין בעבר נבעה יותר מכל מההבנה האסטרטגית שדרך המנהיגות הימנית חסומה בצל נוכחותו הקבועה של נתניהו.