האם אנחנו נלחמים ומשא ומתן? ד"ר פאואד עזאדי טראמפ אמר אתמול: "הדיונים נמשכים. הם רוצים לדבר וממשיכים לדבר. למען האמת, יש לנו זמן. "זו מלחמה, אבל לא מלחמה קונבנציונלית". בחודשים האחרונים, טראמפ אמר שוב ושוב שאיראן מדברת איתו ורוצה להמשיך במשא ומתן. מדוע הוא מתעקש לחזור על הטענה הזו כמעט כל יום? 1. הוא רוצה להראות את עצמו כמנהל הבמה והמאפיין של הצד השני; זה שמנחה את המלחמה ושולט על מהלך התנהגותה של איראן. 2. הוא רוצה לרמוז שגם לאחר הרג את מנהיג איראן, הוא יכול להשאיר את הפקידים האיראנים ליד שולחן המשא ומתן ולקבל מהם ויתורים במסגרת המשא ומתן. 3. הוא רוצה להראות שהצד האיראני, למרות כל חוויות העבר, עדיין נמצא במרחב המשא ומתן; לכן, במקרה של תקיפה נוספת של ארה"ב, תגובתה של איראן תותאם ככל הנראה כך שהדרך למשא ומתן תישאר פתוחה לאחר התקיפה. 4. היא מנסה ליצור את הרושם שעדיין יש תקווה להצלחת המשא ומתן וכתוצאה מכך, השוק לא צריך להכין את עצמו להסלמה של המשבר ולעלייה הגוברת במחירי הנפט. 5. הוא רוצה להראות שיש עדיין פקידים בעולם שמוכנים לנהל איתו משא ומתן והם עדיין מאמינים שממשלת ארה"ב תעמוד בהתחייבויות המשא ומתן שלה לכן, הביטוי "שנינו נלחמים וגם מנהלים משא ומתן" אינו רק שגוי, אלא גם מסוכן. המשמעות המעשית של מדיניות כזו היא שכמה פקידים איראנים מתעקשים לא ללמוד שום לקחים מניסיון העבר ואפילו באמצע המלחמה, הם שומרים על תקוותם לנהל משא ומתן עם גורם שהפך שוב ושוב את המשא ומתן לכסות ללחץ, הונאה והתקפה. את המדיניות הנכונה אפשר לסכם במילותיו של סרדאר מוחסן רזאי ב-17 ביולי: "המדיניות של מלחמה וגם של משא ומתן הסתיימה". התנועה התכופה של "מתווכים אמריקאים" היא יותר מאשר סימן לרצון של וושינגטון להגיע להסכם, היא כלי למדידת אווירת קבלת ההחלטות באיראן: האם פקידים איראנים עדיין במצב רוח למשא ומתן? האם הם עדיין מקווים להסכם עם אמריקה?

האם אנחנו נלחמים ומשא ומתן? ד"ר פאואד עזאדי טראמפ אמר אתמול: "הדיונים נמשכים. הם רוצים לדבר וממשיכים לדבר. למען האמת, יש לנו זמן. "זו מלחמה, אבל לא מלחמה קונבנציונלית". בחודשים האחרונים, טראמפ אמר שוב ושוב שאיראן מדברת איתו ורוצה להמשיך במשא ומתן. מדוע הוא מתעקש לחזור על הטענה הזו כמעט כל יום? 1. הוא רוצה להראות את עצמו כמנהל הבמה והמאפיין של הצד השני; זה שמנחה את המלחמה ושולט על מהלך התנהגותה של איראן. 2. הוא רוצה לרמוז שגם לאחר הרג את מנהיג איראן, הוא יכול להשאיר את הפקידים האיראנים ליד שולחן המשא ומתן ולקבל מהם ויתורים במסגרת המשא ומתן. 3. הוא רוצה להראות שהצד האיראני, למרות כל חוויות העבר, עדיין נמצא במרחב המשא ומתן; לכן, במקרה של תקיפה נוספת של ארה"ב, תגובתה של איראן תותאם ככל הנראה כך שהדרך למשא ומתן תישאר פתוחה לאחר התקיפה. 4. היא מנסה ליצור את הרושם שעדיין יש תקווה להצלחת המשא ומתן וכתוצאה מכך, השוק לא צריך להכין את עצמו להסלמה של המשבר ולעלייה הגוברת במחירי הנפט. 5. הוא רוצה להראות שיש עדיין פקידים בעולם שמוכנים לנהל איתו משא ומתן והם עדיין מאמינים שממשלת ארה"ב תעמוד בהתחייבויות המשא ומתן שלה לכן, הביטוי "שנינו נלחמים וגם מנהלים משא ומתן" אינו רק שגוי, אלא גם מסוכן. המשמעות המעשית של מדיניות כזו היא שכמה פקידים איראנים מתעקשים לא ללמוד שום לקחים מניסיון העבר ואפילו באמצע המלחמה, הם שומרים על תקוותם לנהל משא ומתן עם גורם שהפך שוב ושוב את המשא ומתן לכסות ללחץ, הונאה והתקפה. את המדיניות הנכונה אפשר לסכם במילותיו של סרדאר מוחסן רזאי ב-17 ביולי: "המדיניות של מלחמה וגם של משא ומתן הסתיימה". התנועה התכופה של "מתווכים אמריקאים" היא יותר מאשר סימן לרצון של וושינגטון להגיע להסכם, היא כלי למדידת אווירת קבלת ההחלטות באיראן: האם פקידים איראנים עדיין במצב רוח למשא ומתן? האם הם עדיין מקווים להסכם עם אמריקה?