אל תחרימו את ח'ורזי! פדרם חוסייני אתמול, 3 בנובמבר, אירח המרכז למחקרים מתקדמים בינלאומיים של משרד החוץ כנס להנצחת ההרוג כמאל חרזי; כנס שבו נוכחותם הבולטת של אנשי JCPOA, במיוחד מוחמד ג'וואד זריף, משכה תשומת לב. טבעי לדבר על הרקע והאופי של דיפלומט ושאהיד בכיר, אבל הבעיה מתחילה מהנקודה שבה הנרטיב של חרזי מוצג כאילו הגיאומטריה האינטלקטואלית שלו מותאמת לתהליך ה-JCPOA ולהשקפתו על ביטחון לאומי והרתעה. השאלה ברורה: מה הקשר בין השקפתו של זריף, הרואה בנשק גרעיני לא אופייני בדיוק בימים שבהם נושא ההרתעה הגרעיני מודגשת שוב בספרות האסטרטגית בעולם, לבין עמדותיו של ההרוג כמאל ח'רזי, שעוד לפני תחילת שתי המלחמות הוטלו על השולחן את האפשרות להעמיד במפורש את האפשרות לשנות את הגרעין. מול איום קיומי? ההרוג כמאל חרזי הכריז לפני מספר שנים ואף לפני ה-7 באוקטובר, ביולי 1401, בראיון לאל-ג'זירה: "לאיראן יש את היכולת הטכנית לבנות פצצה גרעינית והיא יכולה אפילו להעשיר אותה בקלות ל-90%, אבל אין לה החלטה לבנות אותה". הנאום הזה לא היה רק ביטוי ליכולת טכנית; זה היה מבוא לעמדה שבאה לידי ביטוי בצורה ברורה יותר שנתיים לאחר מכן. ב-10 במאי 1403 אמר הרוג הזה לאל-ג'זירה מובאשר: "אם קיומה של איראן מאוים, נצטרך לשנות את דוקטרינת הגרעין שלנו". הוא אף הדגיש שאם ישראל תפגע במתקני הגרעין של איראן, רמת ההרתעה של איראן תהיה שונה; כי הרתעה הוגדרה ברמה המקובלת עד אז. דברים אלו חושפים את המרחק בין השקפתו של הרוג חרזי כשר החוץ של הממשלה הרפורמית לבין הדיפלומטים הרפורמיסטים והשאפתנים ובפועל מזיקים למדינה. הוא לא ראה את נושא מדיניות החוץ מלבד המרכיב הקשה של הכוח; במקום זאת, פירוש הדבר היה דיפלומטיה בקשר לכוח הגרעין, הטילים וההרתעה. השקפתו של חרזי על מדיניות החוץ הייתה השקפה מדעית ומציאותית יותר של ה-JCPOA, השוללת באופן נאיבי את עקרון ההרתעה במדיניות החוץ.