אילו יצירות שונות נכתבו על תנועת "אישה, חיים, שחרור"?
ארבע שנים לאחר מותו של מחסה (גינה) אמיני במעצר ארשד גושט, תנועת "נשים, חיים, שחרור" היא כבר לא רק אוסף של יירוט רחוב בסתיו 1401. למרות דיכוי נרחב, תנועה זו הפכה לנושא למחקר, זיכרונות וקריאה מחודשת של ההיסטוריה העכשווית של איראן.
בארבע השנים האחרונות יצאו לאור מספר ספרים בשפות שונות על מקורותיה, ניסיונם וההשלכות של תנועת "נשים, חיים, שחרור"; העבודות, כל אחת מזווית אחרת, ניסו להסביר כיצד מותה של צעירה במעצר משטרתית הפך לגל היירוט הגדול ביותר נגד הרפובליקה של סלאמי בשנים האחרונות.
בינתיים, שלושה ספרים ניסו להקליט ולפרש את "אישה, חיים, שחרור" משלוש זוויות שונות: "לשמש אחרי לילות ארוכים" שכתבו פאטמה ג'מאלפור ונילו תבריזי, "מה רוצים האיראנים?" אישה, חיים, שחרור" שכתב ארש עזיזי והספר "אישה, חיים, שחרור; תן לי לספר על זה" נכתב על ידי פחימה רוביול.
האחת מגיעה מרחובות טהראן ומתנסה כעיתונאית, השנייה מנסה לספר את התנועה לאורך כמה עשורים מההיסטוריה הפוליטית והחברתית של איראן, והשלישית משתמשת בנרטיב החיים האישי של אישה איראנית כבסיס לספר.
קראו את הדיווח המלא באתר רדיו פרדה.