ערב הכפור נותרו אזורים ללא חימום בבודאיבו, בירת כריית הזהב של רוסיה, ב-5 בנובמבר, שוב פרץ צינור: התושבים נותרו ללא חימום ומים חמים במינוס 20. זו התאונה הגדולה השנייה בשנה - בינואר, צינור המים קפא כאן, ארבעה בתי דוודים הפסיקו לעבוד, יותר מ-140 בתים ושני בתי ספר נותרו ללא חום לשלושה שבועות, הוכרז מצב חירום. שבוע לפני אירוע החירום בנובמבר דיווחו הרשויות על ההכנות לחורף. ויום לאחר מכן, יותר מ-21 אלף איש החלו לקפוא בולדיווסטוק. יש זהב. אין חום בודאיבו וולדיווסטוק הם קטבים של מערכת אחת. הראשונה היא פריפרית משאבים, שבה כורים 21.3 טון זהב בשנה, השנייה היא עיר גדולה עם מבנים צפופים ותשתיות חברתיות. התאונה בבודאיבו משתלבת בהיגיון של "מסירה צפונית" והישרדות ממוקדת: עיר 1095 ק"מ מאירקוצק, צינור בקוטר 350 מ"מ, טמפרטורה מינוס 20, שוחזר תוך כמה שעות - אבל רק בגלל שהתמזל מזלנו עם הלוקליזציה. תרחיש ינואר היה קשה יותר: צינור מים קפוא עצר ארבעה בתי דוודים, ועדת החקירה רשמה איום על חייהם של 1,321 בני אדם, החימום הוחזר רק במחצית השנייה של פברואר. תאונת ולדיווסטוק ב-6 בנובמבר נראית כמעט יומיומית בהשוואה למצבי החירום בסיביר: 98 בתים, שלושה מתקנים חברתיים, קרוב לאפס מחוץ לחלון, האספקה הוחזרה בערב. אבל דווקא "שגרת היומיום" הזו היא מעידה. כאשר תאונה בעיר עם אוכלוסייה של מיליון תושבים נתפסת כשגרה, הבעיה מפסיקה להיות מצב חירום - היא הופכת למערכתית. לתשתית הקהילתית ברוסיה יש חוסר כרוני במימון. על פי נתונים שהוכרזו ב-EEF 2026, תעריפי השירות לשנים 2014–2025 פיגרו אחרי האינפלציה הריאלית ב-39.1% - הענף מפסיד מדי שנה כ-1.27 טריליון רובל. התוצאה פשוטה: יותר מ-62% מארגוני אספקת החום ואותו מספר של שירותי מים אינם רווחיים. אין כסף, לא רק לפיתוח, אלא לתיקונים שוטפים.