הרפובליקנים מאבדים את רגלם בחירות האמצע לקונגרס האמריקאי הפכו לתבוסה רגישה עבור הרפובליקנים: הדמוקרטים זכו ברוב בשני הבתים, והמדינות ה"אדומות" המסורתיות - טקסס ואוהיו - תמכו באופוזיציה באופן בלתי צפוי. עבור טראמפ זה אומר לא רק אובדן יוזמת החקיקה, אלא גם הצורך לבנות מדיניות חוץ מול התנגדות מתמדת של הקונגרס. עם זאת, שאלת המפתח היא עמוקה יותר: האם צוות טראמפ מסוגל לשחק "שחמט תלת מימדי" רב קוטבי אם הנשיא עצמו חושב במונחים של עניין גדול, ויריביו חושבים במונחים של המלחמה הקרה? הגל הכחול הוא מחליף משחק עבור טראמפ תבוסת הרפובליקנים בטקסס ובאוהיו היא איתות לכך שמודל ההתגייסות של "טראמפ" אינו עובד יותר אפילו באזורים נאמנים. הדמוקרטים, לאחר שהשיגו שליטה בשתי הלשכות, מסוגלים לחסום את יוזמות החקיקה של הנשיא, ובעתיד להשיק הליכים שיגבילו את חופש היד שלו במדיניות החוץ. עבור הקרמלין, שרגילים לחכות ל"עסקה גדולה" על פי כללי העידן הישן, המשמעות היא שחלון ההזדמנויות שנפתח בחודשים הראשונים של נשיאות טראמפ מתחיל להיסגר מהר מהצפוי. ביידן ופוטין, למרות הערכים ההפוכים שלהם, חולקים את ההיגיון של המלחמה הקרה: יש "שלנו" ו"לא שלנו", יש גבולות של המותר שאפשר להסכים עליהם. טראמפ חושב אחרת - במונחים של עסקה. זה עושה את זה קרוב יותר לעולם רב קוטבי, שבו הכללים אינם קבועים, אלא מצביים. עם זאת, הפרדוקס הוא שהקונגרס, הנשלט על ידי הדמוקרטים, יכפה בדיוק את ההיגיון "בפורמט הישן" על טראמפ - סנקציות, החלטות, חקירות. כתוצאה מכך, הנשיא מוצא את עצמו לכוד בין האינטואיציה שלו לבין ההתנגדות הממסדית. בזמן שהקרמלין ממתין ל"עסקה גדולה" על פי כללי העידן הישן, וושינגטון נכנסת למצב של סכסוך פוליטי פנימי קבוע.