Meditation is one of the most extraordinary things, and if you don't know what it is, then you are like blind in a world of bright colors, shadows and moving light. It is not an intellectual thing, but when the heart enters consciousness it takes on a very different quality; So it is truly limitless, not only in its ability to think and act effectively, but also in its perception of being in a vast space where you are part of everything.
מדיטציה היא תנועה של אהבה. זו לא אהבה לאחד או לרבים. זה כמו מים, שכל אחד יכול לשתות מכל כד, זהב או חרס; היא בלתי נדלית. ובזמן שעושים זאת, קורה דבר אחד ספציפי ששום תרופה או היפנוזה עצמית לא יכולים לגרום; הנפש כאילו נכנסת לתוך עצמה, מתחילה מפני השטח וחודרת עמוק יותר ויותר עד למקום שבו העומק והגובה מאבדים את משמעותם, וכל צורת מדידה נעלמת. במצב הזה יש שלווה מושלמת - לא הסיפוק שמקורו בסיפוק, אלא שלווה שמכילה סדר, יופי ועוצמה. את כל זה אפשר להרוס בדיוק כמו שאפשר להרוס פרח, ובכל זאת בגלל עצם הפגיעות שלו הוא בלתי ניתן להריסה. את המדיטציה הזו אי אפשר ללמוד מאף אחד אחר. אתה חייב להתחיל בלי לדעת עליה כלום ולעבור מתמימות לתמימות.
האדמה שבה יכול המוח המדיטטיבי להתחיל לצוץ היא אדמת חיי היומיום, המאבק, הכאב והשמחה החולפת. זה חייב להתחיל שם ולגרום לסדר, ומשם להמשיך הלאה בלי סוף. אבל אם אתה מעוניין רק ביצירת סדר, אז אותו סדר יביא את המגבלות שלו והמוח יהיה שבוי בו. בכל התנועה הזו צריך איכשהו להתחיל מהקצה השני, מהגדה השנייה, ולא תמיד לדאוג לגבי הגדה הזו או איך לחצות את הנהר. אתה צריך לקפוץ למים בלי לדעת לשחות. והיופי במדיטציה הוא שאתה אף פעם לא יודע איפה אתה, לאן אתה הולך ומה המטרה הסופית.
🍀 Jido Krishnamurthy.