חץ רעל
יש אחד, שנלקח מהסוטרות, סיפור ישן וישן שבו הבודהה מראה את חוסר התוחלת של התחשבות בסיבות ובתנאים שמעוררים מחשבות מסוימות, תוך ציון דוגמה של לוחם שנפצע בקרב מחץ מורעל.
הרופא עומד להסיר את החץ, אבל הפצוע אומר: "רגע, לפני שאתה שולף את החץ, אני צריך לדעת את שמו של מי שירה בי את החץ, מאיפה הוא בא, מה שמות ההורים והסבים שלו. אני צריך גם לדעת מאיזה סוג עץ עשוי החץ הזה, ממה בדיוק עשוי הקצה שלו, ומאיזה נוצה מחוברת לו הציפור...
כשהרופא גילה את כל השאלות הללו וחזר עם התשובות, הלוחם כבר מת. זוהי דוגמה לסבל שנוצר בעצמו, סוג של עודף אינטלקטואלי שמונע מאיתנו להתמודד עם מצבים כואבים בצורה פשוטה וישירה. מוסר ההשכל של הסיפור הוא שאתה צריך לוותר על חיפוש הסיבות וההיגיון ופשוט להסתכל ישירות על החוויה. הסר את החץ המורעל של הסבל עכשיו, ושאל שאלות מאוחר יותר. לאחר הסרת החץ, שאלות אינן מתאימות יותר.
🍀 יונגי מינגיור רינפוצ'ה "חוכמה שמחה"