אהבה, בבסיסה, היא מצב הוויה: אתה לא אוהב, אתה אהבה! והאהבה הזו לא נובעת מהתאהבות במישהו. האהבה הזו מתעוררת כשאתה נכנס פנימה, ולא נופל, ממריא וממריא מעל עצמך. זה משהו יוצא דופן. האדם הופך לאהבה כאשר ישותו שותקת; זהו שיר הדממה... בודהה הוא אהבה, ישו הוא אהבה; הם לא מאוהבים באף אדם מסוים, אלא פשוט להיות אהבה. עצם האווירה שלהם היא אהבה! זה לא פונה לאף אחד במיוחד, זה מתפשט לכל הכיוונים. מי שיתקרב לבודהה ירגיש בו, יתקלח בו, יתרחץ בו. וזה ללא תנאי.
לאהבה אין תנאים, אין אם, אין אבל. אהבה אף פעם לא אומרת, "תמלא את הדרישות האלה, אז אני אוהב אותך." אהבה היא כמו נשימה: כשהיא קורה, אתה פשוט אוהב. זה לא משנה מי ניגש אליך, חוטא או קדוש. מי שמתקרב אליך נהנה מרטט האהבה. אהבה היא נתינה ללא תנאי – אבל רק מי שיש לו יכול לתת.
🍀 أوشو.