יש פתגם טיבטי: צב זז מאוד לאט אבל מגיע ליעד שלו, בעוד פרעוש קופץ מצד לצד ולא מגיע לשום מקום. מי שיש לו מעט להט ופעיל לזמן קצר, אך אינו יכול לשמור על תנועה יציבה כזו לאורך זמן, לא יצליח. אני חושב שהאמרה הטיבטית הזו שימושית מאוד.
למרות שאנחנו מתאמנים מעט מאוד, חשוב לנו מאוד להמשיך. אל לנו לתרגל זמן קצר ואז, מתוך חוסר חריצות, לאפשר לתודעתנו להיחלש עד שנרגיש שאיננו יכולים לתרגל יותר. ואז, אולי אחרי הפסקה ארוכה מהתרגול, אנחנו פוגשים מישהו או שומעים מישהו מדבר ומקבלים השראה, מה שמניע אותנו לנסות שוב - לכמה ימים או חודשים. זה לא אמור להיות ככה. גם אם תרגול הדהרמה שאנו עושים הוא קטן מאוד, חשוב לנו מאוד להישאר חרוץ בו.
בנוסף לחריצות, אנחנו צריכים לדעת גם על מה לתרגל ועל מה לוותר. זה תלוי בנו אם אנחנו רוצים לתרגל את הדהרמה או לא, אבל אם אנחנו רוצים, אז המחקר והלימוד, כלומר הידע, חשובים מאוד. על ידי הכרת הדהרמה, תורתו של יודע הכל, אנו מפתחים את החוכמה להבחין בין טוב לרע בחיינו. אז נוכל לוותר על מה שלא בסדר ולתרגל את מה שנכון, ובכך להשיג שחרור, אושר מוחלט, מצב מבורך של שלום. זו עצה מההוראות היסודיות של ספר קאדם.
🍀 לאמה זופה רינפוצ'ה