להיות כנה עם עצמך מתחיל היכן שהתירוצים מסתיימים.
אתה יכול ללמוד פסיכולוגיה במשך שנים, לקרוא ספרים רוחניים, לעשות מדיטציה ולחפש תשובות לשאלות על החיים.
ובו בזמן להימנע מאחת השאלות החשובות ביותר:
"מה אני באמת יודע על עצמי שאני לא רוצה להודות?"
שהקשר הזה הביא מזמן יותר כאב משמחה.
שתישאר איפה שאתה לא מאושר כי אתה מפחד מהלא נודע.
איך קוראים לסבלנות, מה שהפך מזמן לפחד משינוי.
שלפעמים אתה מאשים אחרים כי זה קל יותר מאשר להודות באחריות שלך.
או שאתה ממשיך לרדוף אחרי אישור של אחרים, למרות שאתה משכנע את עצמך שלא אכפת לך.
לא קל להודות בזה. אחרי הכל, לפעמים האמת הורסת לא את החיים שלנו עצמם, אלא את הרעיון שעליו נאחזנו זמן רב.
אז אנחנו באים עם הסברים, דוחים החלטות ומשכנעים את עצמנו שיום אחד הכל ישתנה מעצמו. אבל מה שאנחנו לא רוצים לשים לב לא מפסיקים להשפיע על מעשינו.
להיות כנה עם עצמך זו לא סיבה להאשים את עצמך. זו הזדמנות להפסיק לברוח מהחיים שלך.
אין צורך לשנות הכל מיד. מלכתחילה, די להפסיק לקרוא לדברים בשמות של אחרים.
פחד הוא פחד. עייפות - עייפות. קנאה - קנאה. הרצון לעזוב הוא הרצון לעזוב.
אל תשפוט את עצמך על מה שאתה רואה, אלא נסה להבין מה זה אומר.
ושאל את עצמך עוד שאלה אחת:
"אם לא הייתי צריך להוכיח שום דבר לאף אחד, מה הייתי משנה בחיים שלי?"
אל תמהר לענות. לפעמים תשובה אחת כנה יכולה לתת יותר מעשרות טיפים חדשים.
הרי הדרך לעצמך לא מתחילה כשאתה משתפר בעיני עצמך.
ואז כשאתה כבר לא צריך להעמיד פנים לעצמך.