ללכת לאיבוד אין פירושו ללכת שולל. לפעמים זו הדרך היחידה למצוא את שלך.
אנו רגילים למדוד חיים לפי גיאומטריה קפדנית: קווים ישרים של תוכניות, מטרות ברורות, כיוונים נכונים. מילדות מלמדים אותנו לעבור מנקודה א' לנקודה ב' במסלול הקצר ביותר. ואם אתה עוצר, מסתובב הצידה, או לא מבין לאן ללכת, המוח מיד נכנס לפאניקה: "אני אבוד. אני מפגר. הכל משתבש".
אבל במסורת הזן יש הבנה: המוח, שמנסה לשלוט ולחשב הכל, רואה רק את המפה, אבל לא רואה את הטריטוריה החיה.
שיטוט אמיתי אינו כאוס. זהו פירוק האשליה של "אני" נוקשה שנאחז בדפוסים. כשאתה מפסיק בטירוף לחפש מוצא ומשחרר את הקלף, הקונפליקט הפנימי נפסק. אתה כבר לא נלחם על הדרך - אתה הדרך.
• משבר חמור או אובדן קווים מנחים אינם קריסה, אלא נפילת תמיכות ישנות. • שקט, בדידות ואי ודאות אינם ריקנות, אלא מרחב שבו מתפזר עודף רעש.
• ויתור על מטרות של אנשים אחרים זה לא ללכת לאיבוד, אלא לחזור למרכז האמיתי שלך.
כל מי שחושש לעשות צעד אל הלא נודע בעצם נעול בכלא של הדפוסים שלו. ומי שמוכן לעבור ביושר את ערפל הספק אינו מוצא כיוון חדש – הוא מוצא את עצמו.