המורה הראשונה שלי למדיטציה סיפרה לי משהו שנראה די מוזר באותו זמן. הוא אמר שאין דבר כזה מדיטציה רעה. הוא צדק. בכל המדיטציות ה"רעות" וה"לא מוצלחות", אתה עושה את החלק הקשה של העבודה כדי שתוכל להחליק מהקרם מאוחר יותר. זה כמו אדם שעובד כל יום שני אבל עדיין לא מקבל תשלום בסוף היום. "למה אני עושה את כל זה?" הוא חושב. הוא עובד כל היום ביום שלישי אבל עדיין לא מקבל כלום. עוד יום רע. הוא גם עובד כל רביעי וחמישי, והכיס שלו עדיין ריק. ארבעה ימים נוראים ברציפות. ואז מגיע יום שישי. הוא עושה את אותה עבודה כמו בימים אחרים, ואז הבוס נותן לו משכורת. אה! למה לא משלמים משכורות כל יום?
מדוע אין התקדמות במדיטציה כל יום? האם אתה מבין את משמעות הדוגמה? במהלך מדיטציות קשות אתה צובר יתרונות, הסיבה להצלחה שלך. אתה מפתח כוח, שיוצר תנועה לעבר רוגע. ואז, כשהושג מספיק, המוח נכנס למדיטציה טובה, ואלו הם רגעי הצלחה. אבל אל תשכח שעשית את רוב העבודה הקשה במהלך מדיטציות רעות.
🍀 אג'אן ברהם