פיתוח אוריינות רגשית פירושו ללמוד להיות קשוב לעצמך.
השלב הראשון הוא התבוננות.
שימו לב איך אתם מרגישים, אל תברח מהרגש או תנסה "לתקן" אותו מיד. פשוט אמור: "אני כועס", "אני חרד", "אני מאושר". עצם המודעות כבר מפחיתה את כוחו של הרגש – הוא מפסיק לשלוט בך.
השלב השני הוא הבנת הסיבה.
רגשות מתעוררים לעתים רחוקות משום מקום. שאל את עצמך את השאלה: "מה עורר בי את התגובה הזו עכשיו?" לעתים קרובות, כעס מסתיר עייפות, טינה מסתירה ציפייה, וחרדה מסתירה רצון לשליטה. כאשר אתה רואה את השורש, האנרגיה חוזרת אליך.
השלב השלישי הוא בחירה.
בין דחף לפעולה יש תמיד רגע – מרחב של מודעות. החופש חי שם. אתה יכול לקחת נשימה, להרגיש את הגוף, לזכור שאתה לא רגש, אלא זה שמתבונן בו. ואז המעשים שלך באים מכוח ולא מכאוס.
ולבסוף - קבלה. בגרות רגשית אינה טמונה בלהיות תמיד רגוע, אלא ביכולת לחיות כל מצב במודעות ובכבוד עצמי. כך נולד חוסן בפנים: אתה לא מסתתר מהחיים, אבל אתה לא מאבד את עצמך בסערה שלהם.