יש לך מחלה, שלמרבה הצער, עכשיו באופנה ושאתה רואה כל יום בקרב אנשים אינטליגנטים. הרופאים, כמובן, לא יודעים דבר על זה. זה דומה לשיגעון מוסרי; אפשר לקרוא לזה גם אינדיבידואליזם או בדידות דמיונית. ספרים מודרניים מלאים בזה. יש לך פנטזיה שאתה לבד, אף אדם לא מתעניין בך, אף אדם אחד לא מבין אותך. למי שכבר חולה במחלה הזו, מספיקות לו כמה אכזבות כדי להאמין שאין בכלל קשר בינו לבין אנשים אחרים, פרט אולי לאי הבנה, ושכל אדם, בעצם, עובר את החיים בבדידות מוחלטת, שלעולם לא יהפוך מובן באמת לאחרים, אין לו מה לחלוק איתם ואי אפשר שיהיה לו שום דבר במשותף. זה אפילו קורה שחולים כאלה הופכים יהירים ורואים בכל שאר האנשים הבריאים שעדיין מסוגלים להבין או לאהוב זה את זה כחיות עדר. אם מחלה זו תהפוך אוניברסלית, האנושות תמות בהכרח.
🍀 הרמן הסה