לאף אחד לא אכפת שאדם שאינו יכול לאהוב את עצמו אינו מסוגל לאהוב אף אחד אחר. כך נוצרה חברה לא נורמלית לחלוטין שבה כולם מנסים לאהוב מישהו – ואין לו מה לתת. ואין עוד אדם אחד שייתן לו דבר. מדוע האוהבים כל הזמן נלחמים, מוצאים אשמים ומטרידים זה את זה? מסיבה פשוטה - הם לא מקבלים את מה שהם חשבו שהם יקבלו. שניהם קבצנים, שניהם ריקים.
עם חינוך נכון, נותנים לילד לגדול באהבה עצמית, ולכן הוא מתמלא כל כך באהבה עד ששיתוף האהבה הופך להכרח. הוא עמוס כל כך באהבה שהוא רוצה לחלוק אותה עם מישהו. ואז אהבה לעולם לא תגרום לך להיות תלוי באף אחד. אתה זה שנותן, והנותן אינו קבצן. והשני הוא גם נותן. וכששני קיסרים, אדוני ליבם, נפגשים, מתעוררת שמחה גדולה. אף אחד לא תלוי באף אחד, כל אחד הוא עצמאי ואינדיווידואלי, מרוכז ביסודיות בעצמו, מעוגן ביסודיות בעצמו.
🍀 אושו