הגיהנום הוא לא מקום מתחת לאדמה. זהו מצב נפשי שעסוק רק בעצמו.

הגיהנום הוא לא מקום מתחת לאדמה. זהו מצב נפשי שעסוק רק בעצמו.

מיתוסים דתיים מפחידים אותנו עם מחבתות לוהטות, שדים ומערות תת-קרקעיות. אבל חכמים אמיתיים תמיד ידעו את האמת: לא צריך למות כדי ללכת לגיהנום. הרבה אנשים חיים בו כרגע.

תראה איך עובד קמח יומי:

"למה הם לא ענו לי?"

"איך הם יכלו לעשות לי את זה?"

"האם אני מספיק טוב?"

"מה יחשבו עלי?"

כאשר האגו שלך הופך למרכז היקום, חומות בלתי חדירות צומחות סביבך. אתה מוצא את עצמך בבידוד על שם עצמך.

איך המוח יוצר את הגיהנום הזה:

• מיקוד יתר אינסופי בעצמך. ככל שתתמקד יותר בטרוניות שלך, בפחדים ובשאיפות שלך, כך נשאר פחות אוויר בפנים.

• בידוד מהעולם. כשהמוח עסוק רק בעצמו, אתה מפסיק לראות אנשים אמיתיים בסביבה. אתה רואה את הנוף רק בשביל הדרמה שלך.

• צמא לשליטה. אתה דורש שכל העולם הרחב יסתובב סביב הדעות הקדומות שלך. וכשזה לא קורה, אתה סובל.

הבודהה לימד: האשליה של "אני" נפרד (אהנקרה) היא שורש כל הסבל. ברגע שאתה מתכווץ לנקודה של "אני, אני, שלי", כל אירוע בחוץ מתחיל לכאוב.

איך לצאת מהתא הזה?

המפתח נמצא בצד שלך של הדלת.

1. פתח את המיקוד שלך. העבר את תשומת הלב מעצמך לאחרים. שאל את עצמך: "מה אני יכול לעשות כדי לעזור לך עכשיו?"

2. הפגינו חמלה. נסו להבין בכנות את הכאב של אדם אחר במקום ללעוס בעצמכם.

3. שחררו את האחיזה. אתה לא מרכז העולם, וזו לא טרגדיה. זהו השחרור הגדול ביותר.

גן עדן וגיהנום אינם נקודות גיאוגרפיות. אלו שני אופני פעולה של התודעה שלכם. פתח את הדלת וצא החוצה - יש עולם שלם בחוץ.

האם אי פעם מצאת את עצמך אובססיבי לגבי המחשבות שלך והופכת את היום שלך לגיהנום? מה עוזר לך לקפוץ מהמלכודת הזו?