כולנו במרדף
לתפקיד חדש, לאדם "ההוא", להכרה, לגוף ללא דופי, להארה רוחנית. נראה לנו שברגע שנקבל את זה, סוף סוף נהיה חופשיים, שמחים ורגועים.
אבל בואו נודה בזה.
כל מה שתרדוף יהפוך לרצועה שלך.
הבודהה לימד שהתקשרות היא שורש כל הסבל. אבל ההתקשרות הכי ערמומית היא לא לדברים, אלא לרעיון של "אושר שיבוא כאשר...".
כשאתה רודף אחרי משהו, אתה נותן לו כוח עליך.
• הפחד שלך לא לקבל את מה שאתה רוצה הוא קשר ברצועה.
• האכזבה שלך כשהציפיות לא מתממשות היא משיכה ברצועה.
• הפאניקה שלך מהמחשבה לאבד את מה שקיבלת היא הצווארון שלך.
הרצונות שלך הפכו לאדון שלך.
אתה לא זז יותר בחיים. אתה רץ לאן שהתשוקה שלך, הפחד שלך או הגאווה שלך מושכים אותך. ובכל צעד, הרצועה הבלתי נראית הזו מתהדקת יותר ויותר, ומונעת ממך את העיקר - שלום ברגע הנוכחי.
איך לשחרר את עצמך?
הבודהיזם אינו קורא להיות אדיש לכל דבר. הוא קורא לאי-התקשרות (אופאסנה).
תפסיק לרוץ אחרי משהו. למד להיות נוכח במה שיש.
כאשר אתה מפסיק לרדוף אחרי האושר כלפי חוץ, אתה מגלה שזה הטבע האמיתי שלך. אתה רק צריך לעצור כדי לשים לב לזה. אושר אינו יעד. אושר הוא שקט שבו אתה יכול לשמוע את הנשימה שלך.
תתעורר. אתה בעצמך יצרת את המבוך הזה שבו אתה רץ, ואתה בעצמך מחזיק את הרצועה שלך בידך. תן לו ללכת.
אחרי מה רדפת רוב חייך, ומתי הבנת שהמרדף הזה הפך לתשוקה הכי גדולה שלך?