תשומת לב היא אחד ממשאבי האנוש היקרים ביותר. מה שאנו נותנים לו שוב ושוב מתחיל בהדרגה לתפוס יותר מקום בחיינו.
אם כל הזמן חוזרים לבעיה, גוללים בשיחות, מחפשים את מי להאשים ומתווכחים נפשית עם העבר, הבעיה לא נעלמת. להיפך, הוא ממשיך לחיות בתוכנו, לוקח ממנו כוחות שיכולים להיות מופנים למשהו אחר.
אבל ניתן לשנות את המיקוד.
אל תשאל, "למה זה קרה לי?" אבל תשאל, "מה אני יכול לעשות עכשיו?"
אל תחפשו בלי סוף את מה שכבר אבוד, אלא שימו לב למה שעדיין נשאר.
אל תנסו לשלוט בכל מה שמסביב, אלא להחזיר את תשומת הלב למקום שבו באמת טמון הכוח שלנו – להחלטות ולמעשים שלנו.
התמקדות בבעיה משאירה אותך תקוע בה.
התמקדות באפשרי מחזירה את התנועה. ואולי ההתבגרות מתחילה בזה: להבין שאנחנו לא תמיד בוחרים מה קורה לנו, אבל אנחנו יכולים לבחור למה לתת את תשומת הלב שלנו.
כי מה שאנחנו כל הזמן שמים לב אליו הופך בסופו של דבר לחלק מהעולם הפנימי שלנו.