כשאתה מתאמן יום אחרי יום, כשאתה ממשיך להכין שיעורי בית, יום אחד יבוא יום שבו משהו יקרה.
אנשים רבים מוותרים בקלות רבה מדי. לעולם אל תשאף לתוצאות. לכן, עוד לפני שאתה מגיע לחקירה עצמית, דבר נוסף שאתה חייב לפתח הוא ענווה. ענווה מוחלטת. אתה שוכח מה אנשים אומרים ועושים. אתה מתבונן בעולם, אבל אתה לא מגיב אליו. ואתה מתחיל להתאמן כל יום. אתה מתחיל להבין שמחשבת ה"אני" לא קיימת. ומעולם לא היה קיים.
אם זה נהיה קשה, מתרגלים לוותר. כאן נכנסת לתמונה הענווה. אתה מוותר על הגוף שלך, המוח שלך, האגו שלך, מעשיך לאלוהים, או האני האמיתי, או הלב שלך. אתה כבר לא צריך או רוצה כלום. אתה נותן הכל לאלוהים.
אני יכול להבטיח לך שאם אתה באמת נכנע, תמיד ידאגו לך. תמיד יובלו ויכוונו למקום שבו אתה צריך להיות, לעשות את הדברים שאתה צריך לעשות באותו זמן. אתה הופך לספונטני. אתה לומד לחיות בנצח עכשיו. אתה כל הזמן מחזיר את המוח שלך, את המחשבות שלך, בחזרה להווה.
🍀 רוברט אדמס