הארה

הארה

בודהה נדד במשך שש שנים, הוא ביקר את כל החכמים, הקדושים, החוקרים, כל מיני הגורואים, אבל שום דבר לא קרה. סגפנות, צום, יוגה - הכל לשווא.

...יום אחד ניסה סידהרת'ה להטות נהר קטן, הזרם היה חזק, והוא היה כל כך חלש ממחסור מתמשך ומתת תזונה שראשו החל להסתחרר, הוא נפל למים ונישא במורד הזרם. לא ידוע איך כל זה היה מסתיים אם לא היה תופס שורש ארוך. הוא נשטף לחוף.

במצב הזה, בלי הכוח לצאת, הוא הבין בבירור: "החיים הם כמו אוקיינוס. ואם החיים הם אוקיינוס, אז כל מה שאני עושה הוא לא בסדר. אם הגעתי למצב כזה שאני לא יכול אפילו לחצות את הנהר הזה, אז איך אני אעבור את אוקיינוס החיים? הדרך שלי לא נכונה. נחלשתי, וכדי לעלות אל אלוהים יש צורך באנרגיה עצומה".

הוא הצליח לצאת מהנהר, נשכב מתחת לעץ ונרגע. באותו ערב היה ירח מלא ולראשונה בשש שנות נדודים הוא ישן טוב, כבר לא היה צריך למהר לשום מקום, לא היה מה להשיג; אין תרגול, אין תרגול. בפעם הראשונה הוא חש חופש מוחלט. בלי למהר לשום מקום, שוכב מתחת לעץ, הוא צפה בזריחה. הוא ראה את כוכב הבוקר האחרון נמס. אומרים שכשהיא נעלמה, גם סידהרת'ה נעלמה. בין רגע הבזיקו שש שנים של נדודים מול עיני רוחו, כמו סיוט. אבל זה כבר הפך לעבר. בודהה נעשה נאור&33;

🍀 משל בודהיסטי