נולדנו פתוחים לעולם הזה.
הילד לא מחלק אנשים לטובים ורעים. לא משווה את עצמו לאחרים. לא חי בעבר ולא דואג לעתיד. הוא פשוט כזה.
לכן המבט שלו כל כך טהור.
אבל בהדרגה מופיע המוח.
הוא מתחיל להעריך הכל, להשוות, לזכור תלונות, ליצור פחדים, ציפיות ודיאלוג פנימי אינסופי. אנחנו רואים את החיים פחות ופחות כפי שהם, ולעתים קרובות יותר ויותר דרך הפריזמה של המחשבות שלנו.
מיינדפולנס לא אומר להיפטר מהנפש.
זה אומר להפסיק להיות האסיר שלו.
כשמחשבות נרגעות אפילו לרגע, מופיעה תחושה מדהימה של שקט פנימי. בשקט הזה אין מאבק, אין גינוי, אין צורך להוכיח דבר.
יש רק הווה.
ובו נולדת תחושת החופש. אולי הדרך אל עצמך אינה חיפוש אחר משהו חדש, אלא חזרה הדרגתית אל הטוהר הפנימי הזה שתמיד היה בתוכנו.
נסה היום להפסיק את הדיאלוג הפנימי שלך לפחות לכמה דקות ופשוט להתבונן בחיים ללא שיפוט. אולי תראה הרבה יותר ממה שציפית.