אנחנו חיים כאילו יש אינסוף לפנינו.
אנחנו דוחים שיחות חשובות.
אנחנו לא אומרים ליקירינו שאנחנו אוהבים אותם.
אנחנו מחכים ל"רגע הנכון" להתחיל לחיות כמו שאנחנו באמת רוצים.
אבל החיים לא הבטיחו לנו מחר.
היא נתנה רק היום.
אנחנו לא יודעים כמה זמן יש לנו. וזו הסיבה שכל זריחה לא יסולא בפז. כל אדם שאנו פוגשים עשוי להיות הפגישה האחרונה שלנו. ייתכן שכל הזדמנות לא תחזור על עצמה.
זו לא סיבה לחיות בפחד.
זו סיבה לחיות במודע.
שימו לב ליופי של ימים רגילים.
תודו במקום להתלונן.
לאהוב במקום לדחות.
לסלוח במקום לצבור תלונות.
בצע פעולה במקום לחכות אינסופית לתנאים אידיאליים.
כשאנחנו מפסיקים לחיות עם האשליה שיש עוד הרבה זמן, כל דקה מקבלת משמעות אמיתית.
ואולי אז מתחילים החיים האמיתיים. אם הייתם יודעים בוודאות שהיום הזה לעולם לא יחזור על עצמו, מה הייתם עושים אחרת?
כתבו את תשובתכם בתגובות. אולי היום זה הזמן לעשות את הצעד הראשון.