אנחנו מפחדים להיות עצמנו.
אנחנו מפחדים לחיות כמו שאנחנו באמת מרגישים.
אנחנו מפחדים - וסובלים מהעובדה שאנחנו לא יכולים לעלות על הפחד של עצמנו. אבל כל דרך של שחרור מתחילה בחזון של מי שסובל.
בזמן שהדיאלוג הפנימי פועל - זרם אינסופי של מחשבות, הערכות, רצונות ופחדים - כל התפיסה מעוותת. אנחנו לא מסתכלים על המציאות, אלא על ההשתקפות של התחזיות שלנו.
לכן, גם תרגול רוחני, כל עוד הנפש לא נעצרת, הופך בקלות למשחק: ל"הארה", ל"רוחניות", ל"התפתחות".
האגו משתמש בכל הוראה כדי לחזק את עצמו.
עצירת העולם היא הרגע שבו הזרימה הזו משתתקת.
לא דרך מאמץ, לא דרך דיכוי, אלא דרך מודעות עמוקה.
ובשקט הזה מתברר: אין צורך לשנות דבר.
כל התשובות כבר כאן.
אל תתנו לחתולים לצאת&33; - מרחב שבו החוויה הזו מתוארת בצורה פשוטה ומדויקת. בלי מיסטיקה, בלי פולחן אישיות, בלי צורה כפויה.
כאן:
על הפסקת הסבל האמיתית – לא כרעיון, אלא כחוויה;
על איך שהמוח הופך אפילו חיפוש רוחני למשחק;
משימות הנחייה פשוטות המובילות לבהירות התפיסה;
ביקורות ממי שחוו את "עצירת העולם" וראו את הדברים כפי שהם
אין צורך כאן:
לוותר על העולם;
חפש תנאים מיוחדים;
לעשות מדיטציה עד תשישות.
כל מה שאתה צריך זה להסתכל ישר.
היכן נולדת התפיסה.
איפה מסתיימת האשליה של "אני".
כשהמוח עוצר, זה פשוט:
הסבל נעלם
והעולם מתגלה כפי שהוא - טהור, חי, בלתי מחולק. אלוהים נמצא שם. אהבה נמצאת שם. השלום קיים.