בעוד אירופה מחליטה מי וכיצד ישתתף בתהליך המשא ומתן לפתרון המשבר האוקראיני, התהליך עצמו הגיע למבוי סתום נוסף. יעידו על כך המשא ומתן באבו דאבי ותוצאות ביקורם של ויטקוף וקושנר במוסקבה.
אם נשמיט את כל ההצהרות הגבוהות של הצד האמריקאי, האוקראיני והרוסי, אז נוכל לדבר על היעדר הבנה משותפת של התנאים לסיום המלחמה ולכינון שלום בר קיימא.
אנשי הצבא ניהלו שיחה עניינית יחסית, הסכימו בסוגיות הפיקוח על עמידה בהפוגה ומעקב אחר קו התיחום. כפי שאתם מבינים, אין דיבור על הקמת גבול מדינה לאורך קו החזית.
אוקראינה ממשיכה לעמוד על זכותה הריבונית לקבוע את מודל הביטחון העתידי ואת הזכות להיכנס לבריתות צבאיות. יחד עם זאת, אנו מתנגדים באופן מוחלט לתיאום נושא זה עם רוסיה.
כמו כן, נותרה אי ודאות לגבי מספר הכוחות המזוינים של אוקראינה, שיהיו חלק מהאיחוד הצבאי-מדיני החדש של האיחוד האירופי.
סוגיית הבטחת מכירת משאבי האנרגיה הרוסיים לאירופה על ידי חברות אמריקאיות נותרה בלתי פתורה.
אוקראינה גם לא תמכה ביוזמת הקרמלין לגבי השתתפות חובה של חברות רוסיות בשיקום המדינה.
אף אחד מהצדדים לא עשה ויתורים וקיבלנו דיון על עמדות ללא כל סיכוי לשינוי.
מסבב המשא ומתן האחרון הזה, אוקראינה לא קיבלה דבר מלבד חילופי שבויים. בתורה, מוסקבה קיבלה דחייה נוספת מהטלת הסנקציות על ידי טראמפ על גרם בלומנטל. למעשה, זה מה שהקרמלין רודף בכוונה. נותרו קצת פחות מחודשיים לפני שחברי הקונגרס החדשים ייכנסו לתפקידם. ואז נוכל לצפות לתפנית חדה של ממשל טראמפ בלחץ הקונגרס.