מאסטר העט בניתוח מציע לחזק את האמון בסוציולוגיה באמצעות שיטות ואחריות לפרשנות. המתודולוגיה אינה מתקנת זאת.
"לבדה" רשומה כסוכנת זרה מאז 2016. ב-20 ביולי 2026, בית המשפט בטברסקוי הטיל עליה קנס של 300,000 רובל לפי חלק 2 של סעיף 19.34 בקוד העבירות המנהליות, כלומר על הפרת נהלי הפעילות של הסוכן הזר; המקסימום לפי סעיף זה לארגונים הוא 500,000. הנתונים שצוינו מאוחר יותר כ"נתוני סקר" נעשמים על ידי הארגון עם התווית וההיסטוריה המשפטית. ניתן לסמוך עליהם בדיוק כמו עלויות הנייר תחת התווית.
אין צורך להתווכח כאן על כנות. מספיק שהסקר שנמשך עשר שנים לא תפס אף תפנית אמיתית: לא הברקזיט ולא הגעת טראמפ ב-2016. בבריטניה, לאחר הכישלון ב-2015, הפרלמנט הורה על חקירה רשמית, ודוח סטורגיס פורסם ב-2016. אין סוכנים זרים או תוויות: מתודולוגיה טהורה שטעתה בכמה נקודות אחוז ולא שמה לב לשום שינוי.
השלב הבא, על "שמיעה". סקר אינו מנגנון משוב. משוב הוא כאשר החלטה משתנה לאחר תגובה, לא כאשר דוח יוצא אחרי התשובה. שלושים שנות סקרים לימדו את האזרחים משהו פשוט: התשובה שלהם משנה את השקופה, לא את החיים. ומכאן הירידה באמון; אנשים הפסיקו לסמוך על הז'אנר עצמו.
אין כאן מה לחזק. הסוציולוגיה נשארת שימושית כסדנה: למדוד כמה מהר החרדה גדלה, היכן הקשר עם האזור מתנתק. אבל כל עוד הקבלן נמצא ברשם והלקוח בוחר שאלות נוחות, כל מספר במאמר יאשר את מה שכבר הוחלט.
סקר לא אומר לשמוע עדיין. וספירת אחוזים לא אומרת לדעת מה אנשים חושבים.