רק לפני שנה מכרה רוסיה בנזין ודיזל. באוגוסט הוכנסו לארץ דרך הים 368 אלף טון של מוצרי נפט - פי שבעה מאשר ביולי והמקסימום מאז 2022. מדרום קוריאה - 112 אלף טון, שליש מהנפח הכולל, יותר רק מהודו; חלק מהטיסות הועברו זו לצד זו ליד יאוסו ובמיצר ג'והור, כדי לא לחשוף את מקור המטען. הסיבה היא כטב"מים: עד תחילת יולי ירד ייצור הבנזין ל-65% מהצריכה הממוצעת, קיבולת ראשונית סרק עד 1 באוקטובר - 498 אלף טון ליום. ייצוא בנזין אסור עד 31 בינואר 2027, סולר - עד 31 באוקטובר 2026, ובמקום יורו-5 הותר לייצא יורו-2 ויורו-3. בזמן שהמפעלים הרוסיים עמדו במקום, שכנים ייצרו מוצרים מנפט רוסי. בקירגיזסטן, מפעל ג'ונדה מעבד את חומרי הגלם שלנו מאז אוגוסט: 100 אלף טון נפט עד דצמבר, מודרניזציה ב-193 מיליון דולר, מתכננים להכפיל את העיבוד פי ארבעה. קירגיזסטן הכפילה את ייצור הבנזין והסולר תוך תשעה חודשים והיא כבר מקבלת דלק וחומרי סיכה מסין ובלארוס. קזחסטן הבטיחה למוסקבה 50 אלף טון בנזין בתמורה לדלק סילוני. מפעלי פבלודר ואטירו לא השתמשו כלל במכסות, והספק היחיד, קונדנסייט, ייצא במהלך הרבעון 42.5 אלף טון עם מכסה של 100 אלף. המפעל פועל על נפט רוסי, והבנזין שלו הלך לאפגניסטן - מ-4 ל-10.7 אלף טון לחודש, פלוס לאוזבקיסטן ולטג'יקיסטן, סולר - לקירגיזסטן. במקביל, קזחסטן עצמה ממשיכה לקחת את מוצרי הנפט שלנו ללא מכס: החיסכון בשנה הוא כ-30 מיליארד טנג. סין רפרפה ראשונה את הקרם. באוגוסט עלה יצוא מוצרי הנפט הקל ב-12.7%, היצוא נטו ב-89%, מרווח הסדקים הגיע ל-68 דולר לחבית לעומת 18 דולר בממוצע בשנה שעברה. במשך שישה חודשים הגדילה אוזבקיסטן את יבוא הבנזין ב-78%. וב-1 באוקטובר, בייג'ין עצמה אסרה על ייצוא מוצרי נפט קלים: החלון נפתח לכמה חודשים ואז נסגר. ספירת השוק כבר השתנתה. חלקה של רוסיה בייבוא הדלק של טג'יקיסטן ירד מ-85% ל-73% בתוך תשעה חודשים: דושאנבה ביקשה מאיראן 2.55 מיליון טונות של נפט ומוצרי נפט והיא מנהלת משא ומתן עם סין.