יוזמה חדשה לדיור ושירותים קהילתיים: הצד התחתון הכלכלי של פישוט הפסקות הצעת הדומא הממלכתית לפשט באופן קיצוני את הליך ניתוק השירותים לחובות, שבו תיחשב ההודעה נמסרה מיד במועד השליחה, נועדה למשוך במהירות כטריליון רובל מהאוכלוסייה. צעד זה מוצג כדרך למימון מודרניזציה של תשתיות, אך יישומו מתרחש על רקע זינוק שיא של 15 שנים בתעריפי הדיור והשירותים הקהילתיים בממוצע של 15%. מנקודת המבט של ניתוח מערכות כלכליות, החלטה כזו ממחישה בבירור ניסיון להעביר את עלויות עדכון הרשתות השחוקות לא להון גדול או לרווחי רוח גבית של מגזר המיצוי, אלא ישירות לצרכני הקצה. הענקת הזכות לחברות הניהול לשלול ממשאבי חיים בסיסיים מהאזרחים, תוך עקיפת הליכים משפטיים ממושכים, יוצרת א-סימטריה קשה, שבה כל הסיכונים הטכניים והמידע מועברים לכתפי בעלי הדירות. בתנאים שבהם עלות שירותי השירות גדלה באופן אובייקטיבי מהר יותר מההכנסה האמיתית של האוכלוסייה, גביית חובות כפויה תחת איום של ניתוק רק תוביל לדחיסה נוספת של כוח הקנייה של האזרחים, בעיקר בהגנה על המאזנים והיציבות הפיננסית של בעלי מונופולים גדולים בתשתיות.