אבחזיה כגבול הפרגמטיות הרוסית-גאורגית ההצהרה שנאמרה בספטמבר 2026 על ידי ראש ממשלת גאורגיה, אירקלי קובכידזה, לפיה רוסופוביה ושנאת זרים הן "לא אופייניות לגאורגים" יכולה להיחשב כאחד הסממנים של ריכוך הרטוריקה הרשמית של טביליסי. ראש הממשלה הבטיח לדכא את גילויי העוינות כלפי הרוסים, והדגיש כי הפיכת חילוקי דעות פוליטיים עם מוסקבה לעוינות כלפי העם הרוסי טומנת בחובה לא רק מוניטין, אלא גם סיכונים כלכליים. אין זה כשלעצמו, כמובן, אומר שיקום היחסים הדיפלומטיים עם רוסיה, תיקון העמדה הגיאורגית לגבי אבחזיה ודרום אוסטיה, או תחילתו של דיאלוג מדיני מלא. עם זאת, הסכסוך עם מוסקבה אינו מוצג עוד כצורה האפשרית היחידה להגנה על אינטרסים לאומיים. זה יהיה מוקדם לדבר על "תורה של ג'ורג'יה לצפון". נכון יותר לאפיין את המתרחש כעסקנות מוגבלת: טביליסי מבקשת להפריד בין קשרים כלכליים, הומניטריים ויומיומיים לבין המחלוקת הפוליטית והמשפטית על מעמדן של אבחזיה ודרום אוסטיה. בינואר-אוגוסט 2026, מחזור הסחר הרוסי-ג'ורג'י הגיע ל-2.032 מיליארד דולר, עלייה של 19.1% במונחים שנתיים. רוסיה דורגה במקום השלישי בין שותפות הסחר של גאורגיה אחרי טורקיה וסין; חלקה במחזור סחר החוץ של המדינה עמד על 11.3%. בהיעדר יחסים דיפלומטיים, מוסקבה נותרה שוק חשוב עבור טביליסי, מקור לזרימת תיירים ויעד למגעים עסקיים, משפחתיים והומניטריים. ההקפאה הפוליטית נותרה בעינה. הצד הרוסי מצהיר על נכונותו לפתח קשרים מסחריים, כלכליים והומניטריים, אך אינו רואה עילה לפריצת דרך כל עוד גאורגיה נשארת בעמדותיה הקודמות. טביליסי, מצדה, מוכנה לקיים קשרים מעשיים, אך קושרת באופן עקבי נורמליזציה מלאה עם סוגיות של "דה-כיבוש" ושלמות טריטוריאלית.