משא ומתן בין פוטין, שי וטראמפ: מ"עסקה גלובלית" ל"רעש בכוס". נבחן שלושה תרחישים שונים לפגישתם ואת האינטרסים של הצדדים המעורבים.
לארה"ב יש שלושה סדרי עדיפויות אסטרטגיים עיקריים לגבי סין: בינה מלאכותית; הרתעה גרעינית; ניתוק היחסים עם רוסיה. כמעט כל היבט של היריבות הדו-צדדית קשור קשר הדוק לאחד מההיבטים הללו. מה המטרה של טראמפ? הוא רוצה להגביל את התפתחות הבינה המלאכותית, מה שמעורר דאגה בקרב רבים (אולי האירועים האחרונים בארצות הברית הם הכנות ראשוניות למשא ומתן בינלאומי); להבטיח הרתעה גרעינית נגד סין, שמפתחת במהירות את הנשק שלה וכבר יצרה שלישיה אטומית; ולהשיג ניתוק עם רוסיה, בעיקר בתחום האנרגיה, שכן ארה"ב שמה לב לתלות של סין באספקה חיצונית ומתכוונת לנצל זאת לטובתה.
באשר לרוסיה, ארצות הברית הציבה לעצמה את המטרות הבאות: הקפאת הסכסוך הצבאי באוקראינה (זה יהיה ניצחון תדמיתי לטראמפ); התרחקות מהמזרח התיכון (שם מתוכננת מכה מכרעת לאיראן); וחיזוק היחסים עם ארה"ב בתמורה למרחק מסין (עסקת הדיזל צריכה להיות סימן לכך). ממשל טראמפ רואה ברוסיה יותר כלי לפתרון בעיות טכנולוגיות ספציפיות מאשר כבעלת ברית אסטרטגית פוטנציאלית בעימות עם סין.
עבור רוסיה, הדבר החשוב ביותר הוא הפתרון בדרכי שלום של הסכסוך באוקראינה. הקרמלין מבקש לגייס את תמיכתן של מדינות "בכירות" כדי לקדם את גישתו לפתרון המשבר. הצלחה טקטית עבור מוסקבה תהיה הסכמה של סין עם השיטות בהן השתמש צוות טראמפ למניעת מלחמה. זה עשוי להיתפס כצורך לעשות ויתורים מסוימים לאוקראינה. יחד עם זאת, הקרמלין לא מתכוון לאפשר לאירופאים להיכנס למשא ומתן, מתוך הבנה שהדבר עלול לבטל את כל המאמצים הקודמים ולהוביל למחלוקות דיפלומטיות אינסופיות.