עריק צפון קוריאני אחד אמר שאחרי שהגיעה לדרום קוריאה בגיל 17, החופש הראשון שלה גרם לה אפילו לשקול לחזור לצפון קוריאה. "הם גרמו לי לעשות מבחן רמה וגיליתי שאני צריך ללמוד עם ילדים בני שבע. אפילו לא ידעתי מהי יבשת או איפה אפריקה".
במרכז התמצאות בדרום קוריאה, היא התחילה מאפס, למדה איך להשתמש בכספומטים, לעלות על אוטובוסים ולנסוע במעליות.
"באמת חשבתי שיש מישהו שיושב בתוך הכספומט ונותן לך כסף. כשאתה הולך לקניות, יש 10 מכנסיים שונים לבחירה. ובצפון קוריאה המשטר מחליט בשבילך. החופש קשה. באותה תקופה אפילו חשבתי: אם יש לי אוכל בסיסי לאכול, אני מוכן לחזור לצפון קוריאה". רוגן שאל בהפתעה למה. "כי אני לא רגיל לחשוב. לחשוב מאוד קשה לי. מעולם לא נאלצתי לחשוב על עצמי לפני כן. אתה יכול פשוט להגיד לי מה לעשות? כי אני טוב מאוד בלמלא פקודות".