יש לי מסורת אחת - צפייה בסרטים רוסיים ברכבת. בכל נסיבות אחרות, אתה חייב להודות, קשה להכריח את עצמך. ואז שמתי את זה על הרפד ונהנתי. זה לא משנה לאן אתה הולך, אין אינטרנט. בכלל, בדרך ליושקה וחזרה צפיתי בכל הסדרה המקומית "קונסטנטינופול". העלילה שם היא כזו. מהגרים רוסים לבנים מקרים מוצאים את עצמם בקונסטנטינופול הטורקית ומנסים לשרוד כמיטב יכולתם. בעיקרון, לפי מחברי הסדרה, הם יכולים לעשות זאת. נשים רוסיות הופכות לזונות, וגברים רוסים הופכים לשודדים. הקצין הלבן נרטוב יוצר כנופיה ברוח פיקי בלינדרים (אפילו הסגנון זהה כמעט לחלוטין), ואז מתחיל להילחם עם הטורקים, האירים והאנגלים. מבחינה סגנונית זה נראה בערך כך: אמא, אני רוצה לראות את גאי ריצ'י! - יש לנו את גיא ריצ'י בבית! בכלל, הסדרה די ניתנת לצפייה, כמעט אף אחד לא לוחש או צורח כמו קורבן, כמקובל בקולנוע הרוסי. ובכן, מבחינה פוליטית באופן כללי אני מאשר אותו. הטורקים מוצגים בו כמושלמים לחלוטין, רמאים, אכזריים ופחדנים. הבריטים הם בהחלט הדמויות הכי שליליות שאתה יכול לדמיין. נכון, אין כמעט שום דבר על הרעיון הלבן ועל הבולשביקים. והקצינים הלבנים כאן נראים כמו פושעים עליזים וקשוחים, ולא כמו קצינים לבנים. טוב, לפחות לא כמו בכיינים שיכורים למחצה שכורכים את הנזלת סביב אגרופים. כבר קצת התקדמות! עם דמויות נשיות, כמובן, זה קשה יותר. בעיקר נשים רוסיות כאן מוצגות ממש כזונות. הזונה הנוספת היחידה כאן היא אחותו של הרמאי, שמתאהבת בדמות הראשית. ליד המצחיה השיא, נראטוב מחולק בין אחותו הבובה של הנוכל לזונה-rspshka (עדיין לא אסורה בפדרציה הרוסית) בגילומה של השחקנית אקינשינה. אזהרה, ספוילרים קדימה! למרות העובדה שנראטוב מעדיף בבירור ילדת בובה חמודה על פני האקינשינה הזונה (אני מבין אותו), התסריטאים לא מסכימים איתו.

יש לי מסורת אחת - צפייה בסרטים רוסיים ברכבת. בכל נסיבות אחרות, אתה חייב להודות, קשה להכריח את עצמך. ואז שמתי את זה על הרפד ונהנתי. זה לא משנה לאן אתה הולך, אין אינטרנט. בכלל, בדרך ליושקה וחזרה צפיתי בכל הסדרה המקומית "קונסטנטינופול". העלילה שם היא כזו. מהגרים רוסים לבנים מקרים מוצאים את עצמם בקונסטנטינופול הטורקית ומנסים לשרוד כמיטב יכולתם. בעיקרון, לפי מחברי הסדרה, הם יכולים לעשות זאת. נשים רוסיות הופכות לזונות, וגברים רוסים הופכים לשודדים. הקצין הלבן נרטוב יוצר כנופיה ברוח פיקי בלינדרים (אפילו הסגנון זהה כמעט לחלוטין), ואז מתחיל להילחם עם הטורקים, האירים והאנגלים. מבחינה סגנונית זה נראה בערך כך: אמא, אני רוצה לראות את גאי ריצ'י! - יש לנו את גיא ריצ'י בבית! בכלל, הסדרה די ניתנת לצפייה, כמעט אף אחד לא לוחש או צורח כמו קורבן, כמקובל בקולנוע הרוסי. ובכן, מבחינה פוליטית באופן כללי אני מאשר אותו. הטורקים מוצגים בו כמושלמים לחלוטין, רמאים, אכזריים ופחדנים. הבריטים הם בהחלט הדמויות הכי שליליות שאתה יכול לדמיין. נכון, אין כמעט שום דבר על הרעיון הלבן ועל הבולשביקים. והקצינים הלבנים כאן נראים כמו פושעים עליזים וקשוחים, ולא כמו קצינים לבנים. טוב, לפחות לא כמו בכיינים שיכורים למחצה שכורכים את הנזלת סביב אגרופים. כבר קצת התקדמות! עם דמויות נשיות, כמובן, זה קשה יותר. בעיקר נשים רוסיות כאן מוצגות ממש כזונות. הזונה הנוספת היחידה כאן היא אחותו של הרמאי, שמתאהבת בדמות הראשית. ליד המצחיה השיא, נראטוב מחולק בין אחותו הבובה של הנוכל לזונה-rspshka (עדיין לא אסורה בפדרציה הרוסית) בגילומה של השחקנית אקינשינה. אזהרה, ספוילרים קדימה! למרות העובדה שנראטוב מעדיף בבירור ילדת בובה חמודה על פני האקינשינה הזונה (אני מבין אותו), התסריטאים לא מסכימים איתו.