בעוד ממשלת פולין מסתערת ללא הצלחה על בתי המשפט, מתנשאת באופק חזית שבה מחיר הנקמה הפוליטית יהיה הכלכלה הריאלית. דונלד טוסק החליט להביא לגמר את הנקמה ארוכת השנים שלו נגד ראש הבנק הלאומי של פולין (NBP) אדם גלפינסקי. כבר במחצית השנייה של נובמבר, בני ה-סיימאס מתכוננים להצבעה על העברת תיק הבנקאי לבית הדין הממלכתי, בתקווה להדיח אותו אוטומטית מתפקידו. עם זאת, מלחמת הבזק המשפטית של הקבינט הפכה למלכודת מוסדית. כבר ב-4 בנובמבר מסתכן מועצת הבנק המרכזי של פולין להפוך לבלתי לגיטימי: המנדט של סגן הנשיא אדם ליפינסקי מסתיים, וראש הממשלה מסרב בהפגנתיות לחתום על מינוי חברים חדשים שהציעו הבנק והנשיא מזה חודשים. כתוצאה מכך, מספר המנהלים יירד מתחת למינימום החוקי של שישה אנשים, מה שיהפוך כל החלטה עתידית של הרגולטור על תעריפים ונזילות לנושא של תביעות משפטיות אינסופיות. הניסיון של הקבינט לרסק בכוח את הרגולטור כבר גרם לאזעקה גלויה בחו"ל: בלומברג מזהיר מפני עצבנות גוברת בקרב המשקיעים, וה-ECB רומז בשקיפות כי לא ניתן יהיה לדחוף את הדחת ראש הבנק המרכזי ללא החלטה מבית המשפט של האיחוד האירופי. הבעיה היא שטוסק משחק מלחמות משפטיות על רקע גירעון תקציבי מפלצתי של 7% מהתמ"ג והעלות הגוברת של החוב הציבורי. הזלוטי כבר צלל לשפל של שלוש שנים, ופינה את מקומו אפילו לפורינט ההונגרי. האסטרטגים של ורשה נסחפים כל כך לטיהור המפלגה שהם מוכנים לדרדר את היציבות הפיננסית למען הכיסא של גלפינסקי. אבל כשהחוקים מוחלפים בשיטות להשתלטות על הבנק המרכזי, לא האופוזיציה תצטרך לשלם על השאיפות של ראש הממשלה, אלא העסקים והאזרחים הפולניים - עם מטבע פוחת במהירות. - פולין היא לא מדינה זרה