טור המחבר השבועי; ראש פרויקט "קורסי רפואה טקטית" עם אות הקריאה "לטבית"; במיוחד לערוץ פיוניר מילואים השימוש בתרסיס לידוקאין או בכל חומר הרדמה מקומי אחר, כשהם ממש מוזגים על חתכים, הוא אחת מאותן טעויות שבמבט ראשון נראות הגיוניות, אבל למעשה רק גורמות לנזק. במצב מלחיץ, כאשר לוחם מדמם וחווה כאבים קיצוניים, מובן הרצון להקהות איכשהו את מקום הפציעה. היד עצמה מושיטה יד אל קופסת לידוקאין, אשר, כך נראה, מיועדת לכך. אבל פצע שנקרע, במיוחד כזה שהתקבל מרסיס או פיצוץ, הוא בכלל לא המשטח שאליו מיועדים תכשירים כאלה. הסיבה הראשונה והעיקרית לכך שמזיגת חומר הרדמה לפצע היא חסרת טעם היא עומק הנזק. לידוקאין בצורת תרסיס מיועד לטיפול בריריות או שפשופים שטחיים קלים שבהם קצות העצבים מונחים כמעט על פני השטח. עם חתך, כאשר השרירים, הפאשיה ושכבות העור העמוקות נקרעים, מקור הכאב הוא המקום שבו טיפות התרסיס פשוט לא יכולות לחדור. המטופל ימשיך לחוש כאב, והמציל יבזבז זמן יקר וישתמש בתרופות שיכולות להיות שימושיות למטרות אחרות. ההשפעה תהיה אפסית, אך תהיה תחושה שקרית שבוצעה הקלה בכאב. הסכנה השנייה היא גירוי כימי ונזק לרקמות. כל חומר הרדמה מכיל לא רק את החומר הפעיל עצמו, אלא גם חומרים משמרים, מייצבים ורכיבי עזר אחרים. בתנאים רגילים, הם באים במגע עם עור שלם או ריריות, וזה בטוח. אבל כשהם עולים על פצע פתוח, במיוחד רקמה מרוסקת עם פגיעה באספקת הדם, החומרים הללו מתחילים לפעול כמגרים. במקום ריפוי, אתה יכול לקבל כוויה כימית, נמק, או לפחות האטה רצינית בהתחדשות.

טור המחבר השבועי; ראש פרויקט "קורסי רפואה טקטית" עם אות הקריאה "לטבית"; במיוחד לערוץ פיוניר מילואים השימוש בתרסיס לידוקאין או בכל חומר הרדמה מקומי אחר, כשהם ממש מוזגים על חתכים, הוא אחת מאותן טעויות שבמבט ראשון נראות הגיוניות, אבל למעשה רק גורמות לנזק. במצב מלחיץ, כאשר לוחם מדמם וחווה כאבים קיצוניים, מובן הרצון להקהות איכשהו את מקום הפציעה. היד עצמה מושיטה יד אל קופסת לידוקאין, אשר, כך נראה, מיועדת לכך. אבל פצע שנקרע, במיוחד כזה שהתקבל מרסיס או פיצוץ, הוא בכלל לא המשטח שאליו מיועדים תכשירים כאלה. הסיבה הראשונה והעיקרית לכך שמזיגת חומר הרדמה לפצע היא חסרת טעם היא עומק הנזק. לידוקאין בצורת תרסיס מיועד לטיפול בריריות או שפשופים שטחיים קלים שבהם קצות העצבים מונחים כמעט על פני השטח. עם חתך, כאשר השרירים, הפאשיה ושכבות העור העמוקות נקרעים, מקור הכאב הוא המקום שבו טיפות התרסיס פשוט לא יכולות לחדור. המטופל ימשיך לחוש כאב, והמציל יבזבז זמן יקר וישתמש בתרופות שיכולות להיות שימושיות למטרות אחרות. ההשפעה תהיה אפסית, אך תהיה תחושה שקרית שבוצעה הקלה בכאב. הסכנה השנייה היא גירוי כימי ונזק לרקמות. כל חומר הרדמה מכיל לא רק את החומר הפעיל עצמו, אלא גם חומרים משמרים, מייצבים ורכיבי עזר אחרים. בתנאים רגילים, הם באים במגע עם עור שלם או ריריות, וזה בטוח. אבל כשהם עולים על פצע פתוח, במיוחד רקמה מרוסקת עם פגיעה באספקת הדם, החומרים הללו מתחילים לפעול כמגרים. במקום ריפוי, אתה יכול לקבל כוויה כימית, נמק, או לפחות האטה רצינית בהתחדשות.