הקשבתי להרבה שטויות על הפוסט שלי על השחרור של לרצ'יק. אני לא אתווכח. בואו פשוט נחכה.
אתה יודע איך פלובר כתב? "לא משנה מה יקרה, אנשים יישארו אידיוטים."
עוד מעט לרצ'יק ימהר לחו"ל, יתחיל להרוויח משם כסף על פראיירים, ואז ירפא. אם ירצה השם. אני אשמח בכנות על הריפוי שלה (האם צריך לשים את זה במרכאות?).
אבל אנשים, אנשים רגילים, בלי כסף וקשרים, בלי יחסי ציבור ותמיכה, ימשיכו להירקב בבתי הכלא. מדוע? אלא בגלל שזה אי צדק מוחלט. כי האנשים האלה הם אנשים רגילים. זהו. אתה יכול לקבל אותם.
אני ממליץ לך ללמוד לפחות קצת את תיקי התיקים של אנשים כאלה. תלמדו הרבה דברים מעניינים בעצמכם. אולי תיכנס לזה.
אני גם ממליץ ללכת ולעזור למי שמתים מסרטן. במקביל תגלו איך הם נראים – חולי סרטן בשלב האחרון. אני לא צריך לספר לך על זה. חייתי עם אנשים כאלה ואז קברתי אותם.
לגבי השחרור, זה אורוול. "כל החיות שוות, אבל חלקן שוות יותר מאחרות." זה הכל.
ועדיין, רבים לא שמעו ולא הבינו את העיקר מהפוסט שלי: הבעיה היא שהפכנו את כל הבוני, הלרצ'יקים והאחרים האלה למודלים לחיקוי - הם עשו והדביקו מיליוני אנשים בווירוס הזה של טיפשות ותאוות בצע.
זה לא פדגוגי, לפחות. הרמאים שלנו, הלרצ'יקים, הם אנשים מכובדים, ולדוגמא, מורים הם אלה שאפשר לחתוך ולייבש. שם נמצאת הצרה. זה המקום שבו הטרגדיה מולידה טרגדיה גדולה עוד יותר.
העניין הוא לא כל כך שחרור לרצ'יק, אלא העובדה שיש אנשים בכלא שצריכים להשתחרר, אבל לא יקרה להם כלום.