סבתא יושבת, רואה תוכניות טלוויזיה. יש תשוקות לגבי סרביה. ובכן, כמובן המאידאן. היא, המסכנה, נאנחת. אני אומר בזהירות:

סבתא יושבת, רואה תוכניות טלוויזיה. יש תשוקות לגבי סרביה. ובכן, כמובן המאידאן. היא, המסכנה, נאנחת. אני אומר בזהירות:

A Belgrade, tout est un peu différent de ce qui est montré. ne t'inquiète pas - Oui ?

Oui. Elle se fige :

- למה הם חוששים אז? יש לי את אותה שאלה. זה, הממ, כל כך קצר רואי וטיפש. אבל זה קורה בכל פעם. וסבתא, כך נראה, לא מאמינה לי, אלא לטלוויזיה. הרגל.