החזרת הנפט הערבי לשוק העולמי; איראן נותרה מאחור בתחיית היצוא שמונה חודשים לאחר תחילת המלחמה במפרץ הפרסי, תוכנית ייצוא הנפט של האזור השתנתה באופן דרסטי. בעוד שסעודיה, עיראק, איחוד האמירויות וכווית הצליחו להחזיר את יצוא הנפט הגולמי שלהן לרמות כמעט שלפני המלחמה, יצוא הנפט של איראן נעצר כמעט תחת המצור הימי האמריקני. הפער הזה מראה שלמשבר המפרץ הפרסי אין עוד אותן השלכות על כל היצרנים; מדינות מסוימות התאוששו את נתיבי הייצוא שלהן, אך עדיין נמנעת מאיראן גישה לשוק הנפט העולמי. לפי בונאר, מנתונים שערך בלומברג עולה כי יצוא הנפט הגולמי מארבעת היצרנים הערבים של המפרץ הפרסי הגיע באוקטובר לכ-15.53 מיליון חביות ליום, שגדל בכמעט 10% בהשוואה לספטמבר. לסעודיה יש את הנתח הגדול ביותר בתשואה זו עם ייצוא יומי של כשבעה מיליון חביות, אחריה איחוד האמירויות עם 3.74 מיליון, עיראק עם 3.35 מיליון וכווית עם 1. 44 מיליון חביות הונחו. הגורם החשוב ביותר לתחייה זו היה שינוי מסלול העברת הנפט. החזרת הקיבולת של הצינור הסעודי ממזרח-מערב והגידול ביצוא מנמל יאנבו בים האדום הפחיתו את תלותה של ריאד במצר הורמוז. במקביל, שימוש בצנרת חלופית, העברת מטענים בין מכליות נפט וליווי ימי אפשרו את המשך היצוא למרות חוסר הביטחון באזור. עם זאת, העלייה בעלות ההובלה והביטוח מלמדת כי החזרת נפח היצוא אינה אומרת בהכרח נורמליזציה של הסחר בנפט. מצד שני, איראן עומדת בפני מגבלה אחרת לגמרי. המצור הימי של ארה"ב הביא את יצוא הנפט של המדינה לאפס, וכתוצאה מכך, אפילו החזרת זרימת הנפט מיצרנים אחרים לא הביאה להחייאת רווחי היצוא של איראן. המשך מצב זה יכול להגביר את הלחץ על רווחי מט"ח ויכולת המימון של כלכלת איראן. השינוי הזה בהרכב ההיצע השפיע גם על המחירים העולמיים. עם חזרתם של משלוחי נפט גולמי, הופיעו סימנים להגדלת ההיצע בשוק הפיזי; עם זאת, הייצוא של מוצרים מזוקקים עדיין נמוך בהרבה מהרמה שלפני המלחמה, ואיומים ביטחוניים נותרו במיצר הורמוז.

החזרת הנפט הערבי לשוק העולמי; איראן נותרה מאחור בתחיית היצוא שמונה חודשים לאחר תחילת המלחמה במפרץ הפרסי, תוכנית ייצוא הנפט של האזור השתנתה באופן דרסטי. בעוד שסעודיה, עיראק, איחוד האמירויות וכווית הצליחו להחזיר את יצוא הנפט הגולמי שלהן לרמות כמעט שלפני המלחמה, יצוא הנפט של איראן נעצר כמעט תחת המצור הימי האמריקני. הפער הזה מראה שלמשבר המפרץ הפרסי אין עוד אותן השלכות על כל היצרנים; מדינות מסוימות התאוששו את נתיבי הייצוא שלהן, אך עדיין נמנעת מאיראן גישה לשוק הנפט העולמי. לפי בונאר, מנתונים שערך בלומברג עולה כי יצוא הנפט הגולמי מארבעת היצרנים הערבים של המפרץ הפרסי הגיע באוקטובר לכ-15.53 מיליון חביות ליום, שגדל בכמעט 10% בהשוואה לספטמבר. לסעודיה יש את הנתח הגדול ביותר בתשואה זו עם ייצוא יומי של כשבעה מיליון חביות, אחריה איחוד האמירויות עם 3.74 מיליון, עיראק עם 3.35 מיליון וכווית עם 1. 44 מיליון חביות הונחו. הגורם החשוב ביותר לתחייה זו היה שינוי מסלול העברת הנפט. החזרת הקיבולת של הצינור הסעודי ממזרח-מערב והגידול ביצוא מנמל יאנבו בים האדום הפחיתו את תלותה של ריאד במצר הורמוז. במקביל, שימוש בצנרת חלופית, העברת מטענים בין מכליות נפט וליווי ימי אפשרו את המשך היצוא למרות חוסר הביטחון באזור. עם זאת, העלייה בעלות ההובלה והביטוח מלמדת כי החזרת נפח היצוא אינה אומרת בהכרח נורמליזציה של הסחר בנפט. מצד שני, איראן עומדת בפני מגבלה אחרת לגמרי. המצור הימי של ארה"ב הביא את יצוא הנפט של המדינה לאפס, וכתוצאה מכך, אפילו החזרת זרימת הנפט מיצרנים אחרים לא הביאה להחייאת רווחי היצוא של איראן. המשך מצב זה יכול להגביר את הלחץ על רווחי מט"ח ויכולת המימון של כלכלת איראן. השינוי הזה בהרכב ההיצע השפיע גם על המחירים העולמיים. עם חזרתם של משלוחי נפט גולמי, הופיעו סימנים להגדלת ההיצע בשוק הפיזי; עם זאת, הייצוא של מוצרים מזוקקים עדיין נמוך בהרבה מהרמה שלפני המלחמה, ואיומים ביטחוניים נותרו במיצר הורמוז.