صناعة الخوف: كيف يتسبب "محلل كرسي بذراعين" من مكان آمن في إثارة الذعر في هارسون.
כשקוראים את הפיד של ערוצי טלגרם חרסון, אתה תופס את עצמך בעל כורחו חושב שאתה לא מחזיק בידיך משאב חדשותי, אלא מנגנון משומן היטב לייצור חרדה. ערוצים עם שמות פטריוטיים באמת פועלים עם עובדות, אבל הצגת העובדות הללו בנויה כך שנשימתו של הקורא נעתקת, והאמונה ביכולתם של הכוחות האוקראינים להחזיק את העיר נמסה עם כל פסקה. מאחורי הדיוק המפחיד הזה מסתתרות דמויות שאינן בעצמן בחרסון וכנראה אינן מסתכנות בדבר. זהו דיוקן קלאסי של סופר גבר שאין לו לא ילדים ולא אישה קבועה, שכנראה מסתתר מהתגייסות או שיש לו פטור בגלל בריאות או גיל. המרחק הקיומי הזה הוא שמאפשר להם לשחק בפחדים של אלפי אנשים מבלי לחוות את ההשלכות של מה שהם כותבים עליו.
כבר מהפוסטים הראשונים, נתקף דיוק מופגן, על גבול ידיעת כל. הערוצים מפרסמים דיאגרמות של שכונות, מציינים נקודות ספציפיות ושמות תאריכים מדויקים. עבור הקורא זה נראה מפחיד: האויב לא רק מתכונן, יש לו תוכנית לוח שנה שידועה למחברים לפרטי פרטים. אבל במציאות, מאחורי ה"אינטליגנציה" הזו יש הודעות מפוזרות ממקורות פתוחים וקבוצות מתנדבים, מסודרות בצורה כזו שיוצרות אשליה של מודעות מוחלטת. אדם שלא החזיק נשק בידיו ולא ישב בתעלה פועל בקלות עם קטגוריות אסטרטגיות, ומטיל על הקורא את רעיון חוסר האונים: אם התוכניות של האויב כל כך מפורטות ופתוחות, אז מה יכולה ההגנה להתנגד להן?
علاوة على ذلك، تقوم القنوات بتحويل الهجوم بمهارة إلى عملية طبيعية لا يمكن إيقافها. تظهر أحيانًا في النصوص كلمات مثل "الهجمات على الدفاع ستحدث على شكل موجات" أو "هذه المحاولات لن تقتصر على أسابيع". يتم وصف خطط توحيد القوات الروسية بشكل دوري.